פורים האם יש חיוב שמחה בפורים?

[מגנא ומצלא]

האם יש חיוב שמחה בפורים,
או שיש מצוה לעשות משתה שיש בו שמחה, אבל ביום הפורים אין חובת שמחה?

מלשון המאירי (מגילה ז:) משמע לכאורה שיש חיוב שמחה:

"חייב אדם להרבות בשמחה בפורים ובאכילה ובשתיה וכו', ומכל מקום אין אנו מצווים לשתות כל כך ולהשתכר ולהפחית כבודינו מתוך השמחה, כי לא נצטוינו על שמחת הוללות ושטות, אלא בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה' ולהודות לו על הניסים שעשה לנו"

 

[ללמוד התורה]

ימי משתה "ושמחה" כתיב. ומשמע להדיא שיש חיוב בשמחה.

 

[גרינפלד]

הר"ן כתב שמדברי הגמ' "משתה מלמד שאסור בתענית" - יש ללמוד שמדברי קבלה מספיק שלא יצום,
וריבוי הסעודה - הוא מדרבנן בעלמא;

ולפי"ז אפשר לדקדק מהגמ' "שמחה מלמד שאסור בהספד" - שזה כל החיוב מדברי קבלה,

וצ"ע אם אכן כן.

 

[מגנא ומצלא]

ימי משתה "ושמחה" כתיב. ומשמע להדיא שיש חיוב בשמחה.

המשנת יעבץ (או”ח עט) מסביר, שיסוד המחלוקת הוא בהבנת אופי מצוות השמחה בפורים. לדעת השולחן ערוך, מצוות השמחה איננה מאפיינת את יום הפורים כולו, אלא כוללת רק חובה לעשות משתה בפורים, “שבפורים יש מצוה של משתה ושמחה, כלומר משתה שיש בו שמחה… אבל בכל היום של פורים אין בכלל חובת שמחה, שהרי היום בעצמו לא נעשה יום של שמחה” (שם אות ב, ד”ה ונראה).

לעומת זאת, הרמ”א סבור שמצוות השמחה לא מסתכמת בחובת עשיית משתה, אלא היא מאפיינת את היום כולו, שצריך להיות יום משתה ושמחה, “שהדין שמחה שיש בפורים אינו תלוי בסעודת פורים, אלא שפורים הוא כיום טוב, שחל על היום בעצמו חלות דין שמחה” (שם אות ג, ד”ה מעתה).​

 

[ושכנתי]

ולכאורה יש בזה נ"מ גם לענין אם יוצאים יד"ח השמחה בלי סעודה או מי שלא שמח בזמן הסעודה.. וכדו'

 

[ושכנתי]

הגר"א כותב שארבע מצוות בפורים כנגד 4 גזירות שגזר המן, והוא מחלק את המצוות כך: מגילה, שמחה, משתה, ומתנות לאביונים [ומשלוח מנות].
אמנם יתכן שהדיון הנ"ל הוא גם לענין משתה, אם צריך להיות דווקא בתוך הסעודה או לא. וצ"ע

 

[מבקש תורה]

יש ע"ז שיעור נפלא מהגר"א וויס
עי' כאן

 

[איש]

ירושלמי מגילה פ"א ה"ד
'ר' זעירה בעא קומי ר' אבהו ויעשו אותן שבת א"ל לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים'
הרי שיש חיוב שמחה בפורים