האם יש חיוב סעודה בשבת מדאורייתא?

[גרינפלד]

בשו"ע סי' ר"נ נפסק מהגמ' בשבת שיש מצווה להשכים להכין ביום שישי צרכי שבת מהפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו".
ודן הביאה"ל, האם זה מן התורה; וכתב שלכאורה מוכח שאינו דאורייתא, לפי הראשונים ששלש סעודות דרבנן, ודחה שגם אם ג' סעודות דרבנן - מ"מ מדאורייתא יש לאכול בשבת משהו, כמבואר בביצה ב' ב' שאסור שיו"ט יכין לשבת, עכ"ד.
והנה יל"ע שבסי' רפ"ח כשדן הביאה"ל האם איסור תענית בשבת הוא מדאורייתא - לא הביא מש"כ כאן שיש חובה לאכול מדאורייתא.
ושמעתי שיל"ד שמצד הביאה"ל כאן מספיק לאכול בלילה ואין צריך גם ביום, ויל"ע בזה.
[ועי' או"ש שאכן נוקט שהאיסור לצום מדאו' בשבת - הוא רק כל היממה].

והנה בדברי הביאה"ל נראה להדיא שזה חיוב, עיי"ש לגבי דחיית מצוות אחרות מחמת זה;
אמנם היה נראה לדון שאין הוכחה מהגמ' בביצה דף ב' שהחיוב לאכול הוא מדאורייתא, כי יתכן שהכוונה שיש קיום מצווה מדאו'.
וכעי"ז יש בנתיבות שלום על הספרי שדורש על הפסוק "וביום שמחתכם" - אלו השבתות, שלא מוכח מכאן שיש חיוב שמחה בשבת, אלא הוא מציאות ששבת הוא יום שמחה.
וא"כ יתכן ששבת סעודתה חשובה, וממילא אסור שיו"ט יכין לה.​

 

[שש וארגמן]

מבואר בפוסקים בפירוש שאי"ז חיוב אכילה, כמצה ומרור, אלא חיוב מן התורה להתענג בשבת, ושיערו חכמים שרוב בני האדם מתענגים ביותר ע"י אכילת פת כשיעור, אך באמת אדם שאינו מתענג באכילה, אין חייב לאכול, כן מפורש בפוסקים.

 

[הדעת והדיבור]

הרמב״ם (הל' שבת פרק ל') מבאר שזה מדין עונג שבת שהוא ודאי דרבנן
אך הט״ז או״ח תרע״ח בריש דבריו הביא את הרמב״ם ופליג עליו להדיא כותב שאכילת פת ודאי הוי חיוב מדאורייתא.

 

[שש וארגמן]

הרמב״ם (הל' שבת פרק ל') מבאר שזה מדין עונג שבת שהוא ודאי דרבנן
אך הט״ז או״ח תרע״ח בריש דבריו הביא את הרמב״ם ופליג עליו להדיא כותב שאכילת פת ודאי הוי חיוב מדאורייתא.

כוונתי הייתה, שכל החיוב בסעודה ובאכילת פת הוא מצד עונג שבת, וזה כמובן תליא בפלוגתת הראשונים אם עונג שבת מדאורייתא או מדרבנן.

 

[הדעת והדיבור]

כוונתי הייתה, שכל החיוב בסעודה ובאכילת פת הוא מצד עונג שבת, וזה כמובן תליא בפלוגתת הראשונים אם עונג שבת מדאורייתא או מדרבנן.

וע״ז הבאתי את דעת הב״ח דפליג על השיטה שהבאת שהיא שיטת הרמב״ם דס״ל דחיוב ג' סעודות הוא חיוב בפנ״ע וז״ל: "אבל הפת דלחם משנה הוא קודם ליין קידוש דהא לחם משנה לכ"ע דאורייתא כדאמר ר' אבא בפ' כ"כ דכתיב לחם משנה ושלש סעודות ג"כ דאוריי' ופת בעינן..."

 

[שש וארגמן]

וע״ז הבאתי את דעת הב״ח דפליג על השיטה שהבאת שהיא שיטת הרמב״ם דס״ל דחיוב ג' סעודות הוא חיוב בפנ״ע וז״ל: "אבל הפת דלחם משנה הוא קודם ליין קידוש דהא לחם משנה לכ"ע דאורייתא כדאמר ר' אבא בפ' כ"כ דכתיב לחם משנה ושלש סעודות ג"כ דאוריי' ופת בעינן..."

עיי' בשו"ע סימן רפח' סעיף ב', ונראה שעיקר הסעודה היא לעונג שבת, וכל הדינים הנלווים של פת ושל לחם משנה, הם מותנים בזה שהסעודה היא עונג בשבילו.

 

[הדעת והדיבור]

עיי' בשו"ע סימן רפח' סעיף ב', ונראה שעיקר הסעודה היא לעונג שבת, וכל הדינים הנלווים של פת ושל לחם משנה, הם מותנים בזה שהסעודה היא עונג בשבילו.

עיינתי, ואני אחזור שוב פעם, הט״ז אומר שיש דין נפרד לגבי לחם משנה מדאו', וזאת על אף שייתכן והג' סעודות הם מדרבנן, עיין בדבריו.

 

[שש וארגמן]

עיינתי, ואני אחזור שוב פעם, הט״ז אומר שיש דין נפרד לגבי לחם משנה מדאו', וזאת על אף שייתכן והג' סעודות הם מדרבנן, עיין בדבריו.

אולי הט"ז והב"ח סבירא להו כמו רוב הראשונים שעונג שבת מן התורה?

 

[הדעת והדיבור]

אולי הט"ז והב"ח סבירא להו כמו רוב הראשונים שעונג שבת מן התורה?

א. הב״ח היה שגיאת הקלדה שלי הכוונה לט״ז.
ב. אנא עיין בדברי הט״ז, הוא להדיא מדבר על שני דינים נפרדים, האחד ג' סעודות והשני פת, וע״כ גם אם ג' סעודות הוא מד״ס, ס״ל לט״ז שחיוב פת הוי דאורייתא, הוא פשוט סובר אחרת, זה יכול לקרות.

 

[שש וארגמן]

א. הב״ח היה שגיאת הקלדה שלי הכוונה לט״ז.
ב. אנא עיין בדברי הט״ז, הוא להדיא מדבר על שני דינים נפרדים, האחד ג' סעודות והשני פת, וע״כ גם אם ג' סעודות הוא מד״ס, ס״ל לט״ז שחיוב פת הוי דאורייתא, הוא פשוט סובר אחרת, זה יכול לקרות.

חיוב פת הוא מדאורייתא מדין עונג שבת, אין סתירה. וג' סעודות הוא דין דרבנן כי אינו בסיס עונג שבת, אלא רק תוספת שחייבו חכמים.

 

[הדעת והדיבור]

חיוב פת הוא מדאורייתא מדין עונג שבת, אין סתירה. וג' סעודות הוא דין דרבנן כי אינו בסיס עונג שבת, אלא רק תוספת שחייבו חכמים.

אין לי ברירה אלא לצטט את דברי הט״ז "אבל הרמב"ם כ' כאן דנ"ח וקידוש היום שניהם מד"ס {דין א'} ונ"ח עדיף מקידוש היום משום פרסום נס וא"כ אפי' אין לו פת נ"ח עדיף אבל נראה דלענין פת דכ"ע פת קודם {דין ב'} דמ"ש בסי' רע"א דקידוש קודם לצרכי סעודה נרא' דהיינו שאר צרכי סעודה {דין א'}... אבל הפת דלחם משנה {דין ב'} הוא קודם ליין קידוש דהא לחם משנה לכ"ע דאורייתא"
כך להבנתי, לענ״ד, (ועקב שאני לא בסוגיא, אם אכתי תאמר שהט״ז ודאי לא אומר כאן חילוק בין שני דינים שרק אחד מהם הוא עונג שבת המוזכר לעיל, אאלץ להרים ידיים)