פסח, חודש ניסן האם חתיכות פחות מכזית צריכות ביעור?

[גרינפלד]

שער הציון סי' תלג סעיף קטן לג:​

דאף אם נימא דאי אפשר שלא יפלו שם מהשולחן, דילמא רק פירורים דממילא בטילי.

ומוכח מדבריו שפירורים אינם צריכים ביעור.

אמנם יתכן שאין ללמוד מדבריו לחתיכות ממש אפי' שהם פחות מכזית.
ועי' במשנה ברורה (סי' תמב ס"ק לג) שפירור מטונף קצת פחות מכזית - אין צריך לבער.

וכמדומה שבספר מחנת חיים כתב שיתכן שמה שעל הרצפה - נחשב מטונף.

אולם במחנה ישראל (פרק לד אות ה) כתב החפץ חיים בזה"ל:
והצריכו חכמים לבדוק בחורין ובסדקין דאע"ג דבחורין ובסדקין אין לחוש אלא לחמץ כל שהוא כגון פרורין ופרורין ממילא בטילי ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבוא לאכלו צריך לבער אפילו כל שהוא:

ולכאורה זה סותר לדברי השער הציון, אלא אם נחלק שחורים וסדקים אינם במקום שמתלכלך.

ובמנחת חיים כתב שעיקר הדעת הח"ח כמש"כ בשעה"צ,

ומה שכתב במחנה ישראל - הוא רק הבאת דברי החיי אדם [וכנראה לחומרא בעלמא].


ובריטב"א פסחים דף ז עמוד א ד"ה והואיל הביא בשם "יש מגדולי הדור" [ושמעתי שבראשונים הובא שזה מנהג הרשב"א]:
ויש מגדולי הדור מחמירין בעצמן וחוששין ביום י״ד לקרקע הבית שנופלין שם פירורין ולא אפשר למיבדק שפיר וכובדין אותו וחוששין דלא אמרינן חזקתו בדוק ומביאין שם תרנגולין לאכול פירורין.
והשיג על זה הריטב"א:
והא ודאי לאו מילתא היא דמשום פירורין לא חשיבי ובטילי ואי משום פת חשוב דלא בטיל דההיא כ״ע חזקתו מתכבד:

והנה הריטב"א לא הזכיר שיעור כזית, אלא חילק בין פירורים לפת.

ויש נידון נוסף בבצק, וזו סוגיא בפני עצמה.​

 

[גרינפלד]

וכן הובא בדרשו סימן תלג הערה 20:
ומדברי השעה"צ כאן דקדק הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח פ"ה דבר הלכה אות י), שדעת המשנ"ב היא שאין חובה לבדוק אחר פירורים הקטנים מכזית. מאידך, בספר מחנה ישראל (פל"ד ס"ה) כתב המשנ"ב, שחובה לבדוק גם אחרי פחות מכזית. וכן כתב החיי אדם (כלל קיט ס"ו) שאף על פי שפירורים בטלים מאליהם, ואין עוברים עליהם באיסור 'בל יראה' ו'בל ימצא', מ"מ צריך לבערם שמא יבוא לאוכלם, גם החזו"א כתב (או"ח סי' קטז ס"ק יג ד"ה והגר"א) שאף על פי שפירורי לחם בטלים מאליהם ומשום כך אין עוברים עליהם משום 'בל יראה' ו'בל ימצא׳, מ"מ התקנה שתיקנו חז״ל לבדוק חמץ ולבערו נוהגת גם בהם, שבתקנה זו לא חילקו בין כזית לפחות מכזית. וראה משנ"ב לקמן (סי' תמב ס"ק לג וסי' תמד ס"ק טו), ומה שכתבנו שם.​

 

[גרינפלד]

ועי' במשנה ברורה (סי' תמב ס"ק לג) שפירור מטונף קצת פחות מכזית - אין צריך לבער.

עיי"ש שכתב כן לגבי בצק,

אך לענין מש"כ לכאורה אין הבדל.

ועיי"ש היטב במשנה ברורה.

 

[גרינפלד]

והנה הריטב"א לא הזכיר שיעור כזית, אלא חילק בין פירורים לפת.

ושו"ר בשבות יצחק (בהלכות הפסח פ"א אות ד) שהביא דברי הרא"ש שמנהג ישראל קדושים לגרר אפי' כל שהוא,
ומ"מ במג"א (סי' תמד סק"ו) ובחק יעקב (שם) הביאו מהרא"ש לגבי ערב פסח שחל בשבת שאפשר לנער את הפירורים אך לא להוציאם כי הם נדרסים ברגליים,
ומזה משמע שאפי' המנהג לא מחייב ביעור כשנדרס ברגליים, [ומ"מ כתב המשנ"ב שעדיף להוציא];

והקשה השבות יצחק שהט"ז (סי' תמב סק"ה) פירש דברי הרא"ש על מנהג ישראל שהוא על חמץ שנדרס ברגליים,
ותירץ, שלט"ז הרא"ש שאמר על מנהג ישראל - דיבר על חתיכה, ושם אפי' שנדרס ברגליים יש מנהג לבערו,
משא"כ בערב פסח שחל בשבת - הנידון על פירורים

 

[חכימא]

בסימן תלח הביא המ"ב נדון בכזית בשמי קורה אם הוא דוקא בכזית או אפילו פחות מכזית.
ומשמע דבעלמא לכו"ע אפילו פחות מכזית חייב לבער.

 

[גרינפלד]

בסימן תלח הביא המ"ב נדון בכזית בשמי קורה אם הוא דוקא בכזית או אפילו פחות מכזית.
ומשמע דבעלמא לכו"ע אפילו פחות מכזית חייב לבער.

יישר כוח על ההערה!
אם כי אין זו סתירה לשער הציון סי' תלג ס"ק לג, כיון שבשמי קורה זה ידוע,
וגם אפשר לחלק בין חתיכות לפירורים.

 

[גרינפלד]

ושו"ר בשבות יצחק (בהלכות הפסח פ"א אות ד) שהביא דברי הרא"ש שמנהג ישראל קדושים לגרר אפי' כל שהוא,
ומ"מ במג"א (סי' תמד סק"ו) ובחק יעקב (שם) הביאו מהרא"ש לגבי ערב פסח שחל בשבת שאפשר לנער את הפירורים אך לא להוציאם כי הם נדרסים ברגליים,
ומזה משמע שאפי' המנהג לא מחייב ביעור כשנדרס ברגליים, [ומ"מ כתב המשנ"ב שעדיף להוציא];

והקשה השבות יצחק שהט"ז (סי' תמב סק"ה) פירש דברי הרא"ש על מנהג ישראל שהוא על חמץ שנדרס ברגליים,
ותירץ, שלט"ז הרא"ש שאמר על מנהג ישראל - דיבר על חתיכה, ושם אפי' שנדרס ברגליים יש מנהג לבערו,
משא"כ בערב פסח שחל בשבת - הנידון על פירורים

מיהו לולי דברי השבות יצחק, היה מקום לומר לפו"ר שהט"ז סבר שבשבת לא מחמירים את מנהג ישראל קדושים,

עי' משנ"ב שהאפשרות היחידה לטאטא - זה ע"י גוי או בשינוי;

ואמנם הגר"א כתב שמתירים להדיח כתוס' פסחים ו' א' שהתירו איסורים דרבנן בשביל שלא יבוא לאוכלו,

אבל מנהג לא מתיר.

 

[צריך עיון]

ראה גם כאן

 

[ממגד שמים]

שער הציון סי' תלג סעיף קטן לג:​

דאף אם נימא דאי אפשר שלא יפלו שם מהשולחן, דילמא רק פירורים דממילא בטילי.

ומוכח מדבריו שפירורים אינם צריכים ביעור.

אמנם יתכן שאין ללמוד מדבריו לחתיכות ממש אפי' שהם פחות מכזית.
ועי' במשנה ברורה (סי' תמב ס"ק לג) שפירור מטונף קצת פחות מכזית - אין צריך לבער.

וכמדומה שבספר מחנת חיים כתב שיתכן שמה שעל הרצפה - נחשב מטונף.

אולם במחנה ישראל (פרק לד אות ה) כתב החפץ חיים בזה"ל:
והצריכו חכמים לבדוק בחורין ובסדקין דאע"ג דבחורין ובסדקין אין לחוש אלא לחמץ כל שהוא כגון פרורין ופרורין ממילא בטילי ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבוא לאכלו צריך לבער אפילו כל שהוא:

ולכאורה זה סותר לדברי השער הציון, אלא אם נחלק שחורים וסדקים אינם במקום שמתלכלך.

ובמנחת חיים כתב שעיקר הדעת הח"ח כמש"כ בשעה"צ,

ומה שכתב במחנה ישראל - הוא רק הבאת דברי החיי אדם [וכנראה לחומרא בעלמא].


ובריטב"א פסחים דף ז עמוד א ד"ה והואיל הביא בשם "יש מגדולי הדור" [ושמעתי שבראשונים הובא שזה מנהג הרשב"א]:
ויש מגדולי הדור מחמירין בעצמן וחוששין ביום י״ד לקרקע הבית שנופלין שם פירורין ולא אפשר למיבדק שפיר וכובדין אותו וחוששין דלא אמרינן חזקתו בדוק ומביאין שם תרנגולין לאכול פירורין.
והשיג על זה הריטב"א:
והא ודאי לאו מילתא היא דמשום פירורין לא חשיבי ובטילי ואי משום פת חשוב דלא בטיל דההיא כ״ע חזקתו מתכבד:

והנה הריטב"א לא הזכיר שיעור כזית, אלא חילק בין פירורים לפת.

ויש נידון נוסף בבצק, וזו סוגיא בפני עצמה.​

ייש"ח חילך [-וממונך שזכית] לאורייתא.
ידוע שמרן החזון איש היה בודק דף דף מהספרים של לימודו בפסח, יען פירור בתוך הספר לא מאיס [-וכעין היום שומשום שנשר מלחמניה]
וא"כ הכל תלוי במיקום הפירור ועי'

 

[גרינפלד]

יבין שמועה לרשב"ץ מאמר חמץ אות ז (הובא בביאורי הראשונים (מהדורת המאור, פסחים ב' א'):
שצריך לחפש בחורין ובסדקין על כזית חמץ.

ומשמע שפחות מכזית לא מחייב בדיקה.