האם התורה מצווה על רגשות?

[מה חובתו בעולמו]

או על מעשים שיביאו לידי הרגשות הנכונים?

 

[מגנא ומצלא]

הרמב"ם בהלכות דעות (א, ו):

"ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר 'והלכת בדרכיו'. כך למדו בפירוש מצוה זו: מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש".

 

[איש יהודי]

"ואהבת"

 

[מאפילה לאורה]

או על מעשים שיביאו לידי הרגשות הנכונים?

רגש, הוא תמיד כתוצאה ממעשה, או כתוצאה מחשיבה שתוביל לאותו הרגש.

ומשכך התשובה היא, שאכן התורה מצווה על מעשים או על מחשבות שיובילו לרגשות, [כדוג' ואהבת].

 

[מגנא ומצלא]

וגם מצווה על התעלמות מרגשות:
"לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך"
"לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו"

 

[המאושר!]

מה שכולכם כתבתם, ברור שנכון.

אבל עם הרב @מה חובתו בעולמו שאל, כנראה יש לו שאלה. אולי תסביר יותר את שאלתך? כי לא נראה לי שלא ידעת את התשובות שנכתבו.

 

[מה חובתו בעולמו]

אבל עם הרב @מה חובתו בעולמו שאל, כנראה יש לו שאלה. אולי תסביר יותר את שאלתך? כי לא נראה לי שלא ידעת את התשובות שנכתבו.

השאלה היא אם

התורה מצווה על מעשים או על מחשבות שיובילו לרגשות

או על ההרגשות עצמם.

 

[איש יהודי]

השאלה היא אם

או על ההרגשות עצמם.

לכאורה המעשים או המחשבות הם "מכשירי מצווה" (כי התורה מצווה אותך להרגיש, ובשביל להרגיש אתה צריך לעשות או לחשוב כך וכך, כמו בסוכות אין מצווה שתבנה סוכה אלא שתהיה וכו בסוכה)
או שמא תרצה להגיד שאין אפשרות אחרת להגיע להרגשה אז זה כאילו הציווי הוא על המעשה / מחשה שמובילים אותך להרגשה, (ובסוכה לדוג' אתה יכול להיות אצל החבר משא"כ בהרגשה) אבל עדיין יש פעמים ובן אדם מרגיש רגשות מסוימים בלי לעבוד עליהם בצורה מכוונת אז לכאורה כנ"ל שזה מכשירי מצווה ולא המצווה עצמה.

 

[שלמה ו.]

מה היחס של התורה לעולם הרגשות שלנו? האם צריך להשליט את השכל על הרגש או לתת לרגש לבטא את עצמו בחופשיות? איפה רגש ועבודה רוחנית נפגשים? מאמר מיוחד שמחבר עולמות, ופותח דלת לצמיחה נפשית ולעבודה רוחנית פנימית ומרוממת!
הרב מלאכי כהן

עולם הרגש ואנשי הנפש, מכוונים אותנו ללכת אחרי נטיית הלב והרגשתנו הפנימית, אנשים רבים, ובניהם פסיכולוגים, אנשי חינוך ומטפלים, אומרים לנו: 'תקשיב לעצמך', 'תהיה מחובר לקול הפנימי שלך', 'תאפשר לעצמך להרגיש את'… ועוד משפטים יפים נוספים. הצד השווה שבכולם – תן להרגשתך להתבטא ולהוביל!

מצד אחד, יש בזה אמת. הדחקת הרגש והכחשתו, מובילות לשיבושים נפשיים נוראיים – עד כדי מחלת נפש. אך מצד שני, ההקשבה לרגשות וההליכה אחריהם, עלולה להיות מסוכנת. הכעס, הוא רגש אשר הוביל אנשים מסוימים למעשי רצח. גם אובדנות, ה"י, אינה תוצאה של מחשבה מעמיקה, אלא של עצב עמוק. כמו רגשות אלו, גם פזיזות 'אמיצה', הובילה לאסונות רבים.

כולם צודקים, גם הרגש וגם ההיגיון הקר. השאלה 'מה עושים'? האם ישנו גבול דק, או אם תרצו את שביל זהב, אשר מאזן ברגישות, בין הרגש לבין ההיגיון הקר, וגם מה דעת התורה הקדושה, לגבי המאבק הנצחי בין הרגש לבין השכל?

יחס התורה לרגשות – הסיפור המלא

התורה הקדושה מזהירה אותנו לא להתפתות אחרי נטיית הלב ותשוקת הרגש: "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", בספרי המוסר הרבים אשר זיכנו ה' יתברך, אנו מוצאים את ההכוונה שמלמדת אותנו איך לבצע את זה, איך להשליט את השכל על הרגש. כדוגמה נציין, את הספר חובות הלבבות, אשר מציג דיון ארוך בין השכל, המייצג את החשיבה הישרה והראויה, לבין הנפש, שנמשכת לנטיות גשמיות ולרגשות אנוכיים. כמובן שדוגמה זו אינה אפילו אחוז קטן מכלל הדוגמאות הרבות אשר ניתן למצוא בספרי המוסר הרבים. נראה, כי התורה נוקטת עמדה ברורה לגבי הרגש, לכאורה, לפי השקפת התורה, הרגש צריך להיות נשלט באופן מוחלט על ידי השכל.

אך לפני שאנחנו ממהרים לקבוע את עמדת התורה לגבי הרגש, אני מעוניין לשתף אתכם בסיפור עתיק יומין, אשר אירע לפני כ1000 שנה: מסופר על יהודי גדול בתורה, אשר עלה ונתעלה בתורה הקדושה וחקר ההלכה. לא היה דבר שהזיז אותו מתלמודו, תורתו היתה משוש חייו, והוא הגה בה בדבקות.

החלק המעניין בסיפור התחיל, כאשר הוא גילה, כי מצוות התורה נחלקים לשני סוגים. א. מצוות מעשיות, השייכות למעשים ופעולות. ב. מצוות רגשיות, השייכות לנפשו של האדם ולמידותיו. עוד הבחין, שעל הסוג הראשון של המצוות התחברו ספרי הלכה רבים, אך לעומתו הסוג של המצוות הרגשיות לא זכו לשום חיבור שידריך את האדם כיצד לקיים אותם כראוי.

'למה זה כך'? הוא שאל את עצמו שוב ושוב, השאלה הזו חלחלה בו בעוצמה במשך זמן רב מבלי מענה, עד אשר קם ועשה מעשה. הוא חיבר את הספר הראשון שעוסק במצוות הלב והרגש. לספר, הוא קרא על שם תוכנו המיוחד: חובות הלבבות. אנו יודעים את הסיפור הזה, כי המחבר עצמו, רבינו בחיי, שהיה מראשוני הראשונים, סיפר אותו בהקדמה לספרו, חובות הלבבות.

מתברר אם כן שהיהדות והתורה בהחלט מתעסקים ברגשות, ואדרבה, התורה מלמדת אותנו כיצד לפתח אותם כראוי.

אז מהו יחס התורה לרגשות? והפעם באמת!

האמת היא, שאין כזה דבר לא להרגיש. תמיד יש באדם רגש, לפעמים הוא מודחק ומוסתר, ולפעמים הוא נגלה. התורה רוצה שנדע את רגשותינו, ולא נעלים אותם. זאת משום שידיעת הרגשות מקנה אפשרות לנווט את הרגשות נכון. רק אחרי שאנחנו יודעים את הרגשתנו, מלמדת אותנו התורה כיצד לאמן את עצמנו ולשלוט בעזרת השכל על סוג הרגש שאותו נחווה. המטרה היא להשתמש בשכל כדי לבחור רגש ולא כדי לדחות רגש.

לסיכום: רגש חסר בקרה עלול לשלוט באדם ולהוביל אותו לאסונות רוחניים וגשמיים. יחד עם זאת, אין אדם שלא מרגיש, ולכן התורה רוצה שנהיה עם רגש מפעם וחי, ושנשתמש בשכל כדי לבחור רגש, שירומם אותנו לעבודת ה' ולשלמות רוחנית.

 

[שלמה ו.]

לא תיקום ולא תיטור

ושמחת בחגך... והיית אך שמח (דברים טז פס' יד-טו)

ואהבת את ה' אלוקיך (דברים ו ה)

כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי-ה אֱלֹקיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (דברים כ, א)

תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל
(דברים כח,מז)

ואהבתם את הגר (דברים י, יט)

"לא תחמד בית רעך, לא תחמד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמרו, וכל אשר לרעך" (שמות כ, יג).

משנה תורה לרמב"ם הלכות לולב פרק ח
"שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שציווה בהן, עבודה גדולה היא; וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו, שנאמר "תחת, אשר לא עבדת את ה' אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב" (דברים כח,מז).

משנה תורה לרמב"ם הלכות אבל פרק יג
"אל יתקשה אדם על מתו יתר מדיי--שנאמר "אל תבכו למת, ואל תנודו לו" (ירמיהו כב,י), כלומר יתר מדיי: שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש. אלא כיצד יעשה--שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים יום לתספורת ולשאר החמישה..."

 

[הספרן]

הרב זקס ז"ל "היהדות מתבטאת לא רק בהישמעות פורמלית להלכה, אלא גם בחוויה החיה". מצורף קובץ שיחה