האם המנורה צריכה להיות לפנים מחצי ההיכל לעיכובא? אֶת הַמְּנֹרָה֙... נֹ֖כַח הַשֻּׁלְחָ֑ן

[גרינפלד]

שער העזרה, מנורה והדלקתה, סימן רל:
במנחות צח: איתא שהשולחן והמנורה היו מונחים מחציו של היכל ולפנים, והנה דבר זה ילפינן בתו"כ אמור פרשה י"ג מדכתיב במנורה מחוץ לפרוכת העדות, מלמד שהמנורה סמוכה לפרוכת יותר מלפתח, וממילא הוא הדין לשולחן דכתיב ביה ואת המנורה נוכח השולחן, ממילא צריך להיות מחצי הבית ולפנים.

ויש לעיין האם הך דינא דמחצי הבית ולפנים ההוא לעיכובא או רק למצווה, ולכאורה יש מקום לומר דשנה עליו הכתוב לעכב גם בפר' תצוה. אמנם בזבחים יד. איתא דלר"ש דהולכה שאפשר לבטלה אין המחשבה פוסלת בה, אין המחשבה פוסלת בהולכת בזיכין אלא מפתח ההיכל ולחוץ, ופירש רש"י שם ד"ה אין, שהרי כל ההיכל כשר להושיב שם את השולחן, וממילא יכול לסדר השולחן סמוך לפתח ולבטל את ההולכה. ומבואר דעכ"פ אינו מעכב שיהיה השולחן מחצי הבית ולפנים.

ועדיין יש לדון דכל זה בשולחן, דאינו אלא משום מנורה נוכח השולחן וזה אינו מעכב, אבל במנורה דעיקר הקביעות מקום נאמר בה שתהיה סמוך לפרוכת, עדיין י"ל דהוי לעיכובא. אמנם בס' ערכי תנאים ואמוראים (לרבינו יהודה בר קלונימוס) ע' רב יהודה גרוגרות כתב לדון שהמנורה נוכח השולחן מעכב, ומיירי שגם את המנורה העמיד סמוך לפתח. ולפי"ז מבואר דגם במנורה הדין מחצי הבית ולפנים אינו מעכב, לכל זה העיר הרב אליאב ממט שליט"א.

והנה העולת שלמה בזבחים שם הקשה אמאי נחשב עבודה שאפשר לבטלה, הרי עכ"פ לכתחילה בעינן שהשולחן יהיה מחצי הבית ולפנים, והיכא דלכתחילה אין לעשות נחשב שאי אפשר לבטל, כדמוכח מרש"י לגבי הולכת חטאות הפנימיות, שהטעם שאין לשוחטן בהיכל הוא רק משום דלאו אורח ארעא, ולכאורה בדיעבד כשר, ומ"מ נחשב שא"א לבטלה.

ולכאורה יש לומר דהדין שתהיה המנורה בסמוך לפרוכת, נאמר רק בדין הדלקת המנורה, שהרי בקראי דסידור המשכן (שמות כ"ו) לא נאמר רק שתהיה המנורה נוכח השולחן, והשולחן יהיה בצפון. והך דינא שצריך שיהיה סמוך לפרוכת נאמר בהדלקת המנורה, מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכו', אבל בדין סידור הכלים היינו שמצוה שיהיו הכלים מונחים ומסודרים במקומם, לא נאמר כלל שהמנורה צריכה להיות סמוך לפרוכת. וממילא ניחא, דהמנורה אין דין הדלקתה אלא בלילה, אבל ביום יכול ליקח המנורה עצמה וליתנה ג"כ סמוך לפתח ההיכל, וכמ"ש בערכי תנאים ואמוראים, ויחד עמה גם את השולחן, וי"ל דזה גם כן לכתחילה, וי"ל דזה גם כן לכתחילה, וכל מה שהקביעות מקום של הנך כלים היה מחצי הבית ולפנים הוא משום מצות ההדלקה, ומשום כן היו מונחים לעולם מחצי הבית. ולפי"ז י"ל דהדין סמוך לפרוכת שבהדלקה באמת גם מעכב בדיעבד, ועי'.

עד כאן

מש"כ שהדין של סמוך לפרוכת נאמר רק בענין הדלקת המנורה -
עי' דרשות חת"ס שלהדלקה אפשר גם בחוץ, ורק למצוות הבנין צריך נוכח השולחן.​

 

[גרינפלד]

ועדיין יש לדון דכל זה בשולחן, דאינו אלא משום מנורה נוכח השולחן וזה אינו מעכב, אבל במנורה דעיקר הקביעות מקום נאמר בה שתהיה סמוך לפרוכת, עדיין י"ל דהוי לעיכובא. אמנם בס' ערכי תנאים ואמוראים (לרבינו יהודה בר קלונימוס) ע' רב יהודה גרוגרות כתב לדון שהמנורה נוכח השולחן מעכב, ומיירי שגם את המנורה העמיד סמוך לפתח. ולפי"ז מבואר דגם במנורה הדין מחצי הבית ולפנים אינו מעכב, לכל זה העיר הרב אליאב ממט שליט"א.​

חזון איש סימן ל סעיף קטן ח:
ירו' שקלים פ"ד ה"ב, כל הן דכתיב נוכח מעכב [נראה דר"ל דהשלחן מעכב את המנורה שאם אין שלחן אין מדליקין את המנורה דלא קרינן בה נוכח השלחן, אבל המנורה אינה מעכבת את השלחן דבשלחן כתיב צלע צפון והרי הוא כצלע צפון אף שאין מנורה], רשב"ל בשם ר"י אמר אפי' צלע מעכב [דכיון דכתיב במנורה נוכח השלחן אין השלחן ראוי לעבודתו עד שהמנורה נוכחו] ור"א בשם ר"נ אפי' שימה מעכב [ר"ל אפי' מזבח הזהב דכתיב שמות מ' כ"ו וישם את מזבח הזהב, ואפשר דבעינן שימה בצואה וא"כ אין מזבח הזהב מעכב ושימה דאמר היינו ארון העדות ואת מסך הפתח] ומסקינן דבעבודות פנים פליגי, ובתוס' מנחות פ"ו תניא השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא"ז ומשמע דמזבח הזהב ג"כ בכלל שימה, ונראה דלא קיי"ל כן דהא אמרינן חגיגה כ"ו ב' דתנא דמתנ' לא תני הזהרו במנורה משום דלא כתיב בה תמיד ואם איתא דמנורה מעכבת את השלחן א"כ כשמוציאין את המנורה מפסידין את השלחן, וכי נטמאת המנורה הוי לה כליתנה וממילא איפסל השלחן, והני אמוראי ס"ל כתנא דברייתא דתני הזהרו שלא תגעו במנורה דכיון דכתיב נוכח כמו דכתיב תמיד כדאמר בגמ' שם ואכתי י"ל דמודה תנא דמתנ' דשלחן מעכב את המנורה.​

 

[גרינפלד]

ועי' בערכי תנאים בפנים,
וצריך תלמוד מה יענה על ראיית החזו"א מהגמ' חגיגה.

 

[גרינפלד]

חזון איש סימן ל סעיף קטן ח:
ירו' שקלים פ"ד ה"ב, כל הן דכתיב נוכח מעכב [נראה דר"ל דהשלחן מעכב את המנורה שאם אין שלחן אין מדליקין את המנורה דלא קרינן בה נוכח השלחן, אבל המנורה אינה מעכבת את השלחן דבשלחן כתיב צלע צפון והרי הוא כצלע צפון אף שאין מנורה], רשב"ל בשם ר"י אמר אפי' צלע מעכב [דכיון דכתיב במנורה נוכח השלחן אין השלחן ראוי לעבודתו עד שהמנורה נוכחו] ור"א בשם ר"נ אפי' שימה מעכב [ר"ל אפי' מזבח הזהב דכתיב שמות מ' כ"ו וישם את מזבח הזהב, ואפשר דבעינן שימה בצואה וא"כ אין מזבח הזהב מעכב ושימה דאמר היינו ארון העדות ואת מסך הפתח] ומסקינן דבעבודות פנים פליגי, ובתוס' מנחות פ"ו תניא השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא"ז ומשמע דמזבח הזהב ג"כ בכלל שימה, ונראה דלא קיי"ל כן דהא אמרינן חגיגה כ"ו ב' דתנא דמתנ' לא תני הזהרו במנורה משום דלא כתיב בה תמיד ואם איתא דמנורה מעכבת את השלחן א"כ כשמוציאין את המנורה מפסידין את השלחן, וכי נטמאת המנורה הוי לה כליתנה וממילא איפסל השלחן, והני אמוראי ס"ל כתנא דברייתא דתני הזהרו שלא תגעו במנורה דכיון דכתיב נוכח כמו דכתיב תמיד כדאמר בגמ' שם ואכתי י"ל דמודה תנא דמתנ' דשלחן מעכב את המנורה.​

על פי' החזו"א בירושלמי - עי' במפרשים שפירשו אחרת.