מאמר הלכתי דין שכירות רשות בזמננו חלק ב. אופני השכירות למעשה וממי ניתן לשכור בזמננו.

א] הנה במשך הדורות המנהג היה לשכור משוטרי העיר, וכך הוא המנהג גם כהיום ששוכרים [גם] מהמשטרה, [ומחמירים לשכור ממפקד המשטרה, אע"פ שמעיקר הדין ייתכן שאפשר לשכור מכל שוטר וכמבואר בדברי הרמ"א ואכמ"ל], אלא שרבו המפקפקים שכהיום אין למשטרה שום זכות ואפשרות על פי חוק להניח דברים בבתים, ועוד שאף אם יש להם זכות נצרך לזה צו של בית משפט וא"כ אין להם בעצמם כח זה, והם תלויים באחר, ואולי נחשב שעדיין אין להם את הכח כל זמן שאין את הצו מהבית משפט, [והאריך בזה בספר חכמת הלב וכן במגילת ספר קונט' תיקון עירובין, ואחריהם בספר פתח העירוב].

ובאמת שכל הפקפוקים בעניין זה יש לדון בהם טובא ובפשטות אין שינוי משמעותי בחוקים בשנים האחרונות, וגם כאן יש הרבה אפשרויות וזכויות למשטרה ולצבא [אלא שייתכן שלא ירצו להשתמש בזה הרבה ובפרט בדברים שעלולים לגרום לרעש ציבורי, אבל הזכויות ישנם], והעיר ידידי ר' דב זילברמן שהרי ראינו שפינו את גוש קטיף, ואם היה להם כח לכזה דבר ק"ו שיש להם כח לדברים קטנים מזה, ולכאו' דבריו נכונים מאוד.

ובכל זאת ניסיתי קצת לחפש אם יש דברים מפורשים בלשונות חוקיהם, וראיתי שכתבו בפירוש בחוק זכויות האדם [שנחקק בשנת תשנ"ב שזה עיקר יסודם של המפקפקים], וכתבו שם בזה הלשון [אחרי שביארו מה הם זכויות הפרט] 'אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש', ומבואר בפירוש שבכל חוק שיהלום את ערכיה של מדינת ישראל אין צורך להתחשב כלל בחוק זה ויכולים לפגוע בחוק זה, עוד כתבו שם תחת הכותרת 'סייג לגבי כוחות הבטחון' 'אין מגבילים זכויות שלפי חוק יסוד זה של המשרתים בצבא הגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הבטחון האחרים של המדינה, ואין מתנים על זכויות אלה אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות', ואמנם הלשון מגומגם קצת אבל לכאו' ברור מהדברים בדברים שהזכויות של המשטרה והבטחון נשארו בתקפם ואינם מוגבלים מחמת חק זה.

עוד שם בהמשך 'אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד' ובהמשך 'אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח1948 ,מותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח הסעיף האמור שיהיה בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש', וממילא לפי כל זה פשוט לכאו' שיש הרבה זכויות שכבר קיימות, ועוד הרבה זכויות שיכולים להחליט עליהם בשעת חירום שיכולים לחדש חוקים כפי רצונם, והרי זה ממש כהאופן שהוזכר בדברי הפוסקים שדי במה שיש כח בשעת מלחמה.

ובהגדרת הכח והיכולת לתקן תקנות לשעת חירום כתבו שם בזה הלשון 'אם יראה הדבר למועצת המדינה הזמנית רשאית היא להכריז כי קיים במדינה מצב של חרום, ומשנתפרסמה ההכרזה בעתון הרשמי, רשאית הממשלה הזמנית למלא ידי ראש הממשלה או כל שר אחר להתקין תקנות לשעת חרום ככל אשר יראה לו לטובת הגנת המדינה בטחון הציבור, וקיום האספקה ושירותים החיוניים, ובהמשך 'תקנה לשעת חירום כוחה יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים' [כל זה הוא לשון הסעיף הנ"ל המצויין בחוק זכויות האדם שתקנות לשעת חירום מכח הסעיף האמור יכולות לשלול או להגביל זכויות יסוד הנ"ל].

ולפי כל לשונות אלו משמע שאין צורך בעצם בצו מבית משפט אלא ביכלתו לחקוק כל חוק שהוא כפי שיראה לו לנכון, ואיני יודע מהו מקורם של המפקפקים שאי אפשר בלא צו בית משפט.

אמנם אליבא דאמת, אף אם נכונים דברי המערערים שנצרך לזה צו בית משפט אינו מוכרח כלל שיש בזה חסרון, די"ל שכל השלטון נחשב כגוף אחד, וכולו יש לו אפשרות וכח זה, אלא שנצרך לזה הסכמת כולם ומה בכך, וכן צידד הגרש"ב ולדנברג שאין שום חסרון בזה, וכן מובא ג"כ בשם הגרש"ז שלא ראה בזה חסרון ומטעם הנ"ל שעכ"פ השלטון בכללותו יש לו כח זה, [ובפרט אם אנו באים מטעם אפוטרופוס בוודאי מסתבר שאין חסרון במה שצריך את כל האפוטרופוסים והממונים יחד].

ובפרט אי נימא דדי בכניסה לחוד [וכפי שנראה קצת ריהטת לשון החזו"א ויש לזה סמך מהירושלמי לעניין תפיסת יד וכדלעיל בענף א] זה לכאו' יותר ברור בשופי שיש להם זכויות כאלו.

וכל זה אפילו להדעות שצריך לזה חוק, ולהדעות שדי במה שיתנו לו להניח כלי מחמת אהבה או יראה, כמדומה שבוודאי יש לתלות שכל אדם יסכים למשטרה להניח כלי קטן בביתו אם יהיה להם צורך בזה.

ב] כל זה הוא כלפי המשטרה, ועוד נוהגים היום לשכור מהעיריה, ובזה אי"צ לשעת מלחמה, אלא בכל זמן יש להם זכויות להניח דברים ברחוב, ואפילו לצורך עצמם, כגון שלטי פרסום וכדו', וכש"כ לצורך הרבים שבזה מניחים בכל עת פחי אשפה ועוד דברים כיוצ"ב, וכן יכולים לסגור כבישים לצרכי עבודה וכדו', [וכן למשטרה יש כח לסגור כבישים לפי הצורך], אמנם יש שהעירו שאף השלטי פרסום אינו נחשב לצורך עצמם כי אי"ז להנאתם הפרטית, אבל כבר נתבאר לעיל [בענף א] שאינו ברור כלל שיש חסרון בכך שהרשות היא לתועלת הציבור, דסוף סוף יש כאן רשות, ויש כאן אפוטרופוסות, ובפרט שסוף סוף הם "הבעלים להחליט" מה נקרא טובת הציבור ומה לא, א"כ בוודאי מסתבר שיש כאן סוג בעלות מסויימת, ולכן הדעת נוטה שאפשר לשכור מהם עכ"פ את הרחובות, אבל בבתים לכאו' אין להם זכויות, אלא שזה יועיל עכ"פ לעניין טלטול ברחובות וכמבואר בריב"ש [ולקמיה יתבאר עוד כלפי מה שהעירו מדינא דרגל האסורה במקומה].

ואמנם ייתכן לדון שיש להם גם זכויות בבתים מחמת הארנונה, שהרי הדירה משועבדת לתשלומי הארנונה, וסברא זו מוזכרת בשואל ומשיב [תניינא ח"ב סי' סב], ולכאו' לא מצאנו מי שחלק על סברא זו בהדיא, וצ"ע לדינא, [אמנם גיסי הגרב"צ רצה לצדד שזהו רק בזכות מחמת הבתים כגון מס שמונח על הבתים עצמם, שזה גילוי על זכות מסויימת בבתים, משא"כ ארנונה הוא חוב רגיל, אלא שהבתים משועבדים לזה כשם שמשועבדים לכל חוב, וצ"ע בזה, עוד העיר שאינו ברור כלל שניתן לגבות חוב של ארנונה מבתים על פי החק, וצריך בדיקה, אח"כ ראיתי בבירור הלכה להגר"י זילבר בח"ד סי' שפב שנראה שצידד להקל מחמת הטעם הנ"ל של השעבוד למיסים, ואכתי צ"ע בזה].

ג] עוד העירו לדון באפשרות לשכור מחברת חשמל או חברת גז ומים שיש להם מונים בחדרי המדרגות, [ואף שזה מיוחד במקום מסויים, הרי בעה"ב יכול להשתמש שם ובכה"ג אין חסרון וכמבואר במשנ"ב סי' שפב ס"ק מג], והאריך בזה בספר עירובי חצרות ואחריו בפתח העירוב, ודבריהם לכאו' נכונים מאוד אלא שאי"ז פתרון לכל האופנים וכמבואר בדבריהם, וגם לע"ע נעשתה שכירות זו בהגבלת זמן וצריך לעקוב בכל עת אחר זה.