אז נכון שהם היו סוף משנה והם קבעו מה יהיה במשנה ומה לא,
אבל אין כאן הסכמה על כתיבת דברים שבעל פה
שומע.
אומנם לענ"ד פשוט וברור שתקנת סידור המשניות כלל גם את כתיבתם, זה היה תקנה אחת, ולא שתי תקנות נפרדות, הלשון משנה ענינו שיהיה שנוי וגרוס, וכמובן זה רק ע"י שהמשנה כתובה ולא גרוסה בע"פ.
וההסבר לענ"ד פשוט, אם המשנה היתה בע"פ בלבד, לאחר זמן היה נשכחים חלקים מהמשניות, וכל תנא היה גורס אחרת לתלמידיו, ולא היה מועיל רבינו הקדוש בתקנתו, אחרי שהמשנה נכתבה הוי ככתובים וחתומים דמו, ולא היה שייך להוסיף או לגרע.
וכן נראה לי מוכח מהקדמת הרמב"ם ליד החזקה, שכלל את שני הענינים, היינו סידור המשניות וכתיבתם כתקנה אחת.
וממילא מאחר שלימדנו המהרש"א, שדוד המלך בתהילים אמר ברוה"ק עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, בא ללמד שעד אבוא אל מקדשי היינו שרבי גם
יכתוב את המשניות, אין לך הסכמה גדולה מזו גם על כתיבת המשניות.
אעתיק לשון הקדמת הרמב"ם.
רבינו הקדוש חיבר המשנה. ומימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה. אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה ברבים. וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כחו מביאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע. ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלש עשרה מדות והסכימו עליהם בית דין הגדול. וכן היה הדבר תמיד עד רבינו הקדוש והוא קיבץ כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלמדו בית דין שבכל דור ודור בכל התורה כולה וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם. ורבצו בכל מקום. כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל. ולמה עשה רבינו הקדוש כך ולא הניח הדבר כמות שהיה. לפי שראה שתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת. וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות. חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם כדי שילמדוהו במהרה ולא ישכח. וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולמדו המשנה ברבים.