סדרת מאמרים גלגל חוזר בעולם/ ליקוט גלגולים על ספר שופטים/ ח"ב

בס"ד
ליקוט משפטי גלגוליא מכבשי דרחמנא
על ספר שופטים
מאת הולך כרגיל מגלה סוד
המקובל האלוקי הרב מנחם עזריה מפאנו ז"ל
מתוך ספרו
גלגולי נשמות
בתוספת הערות מנאי הצעיר באלפי ישראל
כננס על גבי ענק שבענקים
@געגועים​

[חלק א']

[חלק ב']​

​

רבי שילא הדיין שהרג את ההוא גברא שבעל גויה הוא ניצוץ פינחס שהרג את זמרי/ והוא יאיר הגלעדי השופט

וַיָּקָם אַחֲרָיו יָאִיר הַגִּלְעָדִי וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל. (שם, ג)

יאיר הגלעדי השופט, הוא רבי שילא בברכות פרק הרואה (נח.), דהלקה לההוא דבעל גויה ונעשה דיין [1], והיה מניצוץ פינחס [2] וההוא גברא מזמרי.

רבי חנינא בן תרדיון ואשתו הם יפתח ואשתו/ בת יפתח היא אשת חם

וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. (יא, לה)

יפתח הוא רבי חנינא בן תרדיון דנשרף, ואשתו על שלא מיחתה בו על שהוגה השם באותיותיו [3] נהרגה, וכו' (ע"ז יז:), וביפתח כתיב ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב, וזה היה הוגה השם באותיותיו, ועתה נתקנו, כי על זה נשרף על קידוש השם, וגם אשתו אז, היא אשתו פה, כי לא מיחה אז, גם עתה לא מיחה, ובתו על כי שנהרגה שלא כדין, ניצולה עתה.

בת יפתח היא אשת חם וכו', ועתה בבואה בגלגול הזה לתיקונה, עברו צרות רבות עליה, ולכן כדי לתקנה נתקרבה על ידי אביה לדעת האומרים דנשחטה (ב"ר ס, ג תנחומא בחקותי ז), והיא היתה ברתא דרבי חנינא בן תרדיון שאמרנו שהיה תיקון יפתח, וניצולה, כי כבר נתקנה בתיקונה בשחיטתה וכו'.

רבה ורב חסדא הם אבצן ועבדון/ משיח בן אפרים יתקן את בן כוזיבא ואת יגנון משבט אפרים

וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם. וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת. (יב, ח-ט)

וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי. וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים. (שם יג-יד)

אבצן זה בעז, והיו לו שלשים בנים ושלשים בנות, וכלן מתו, על שהיה קורא למנוח כודנייתא [4] (ב"ב צא.), עבדון בן הלל הפרעתוני היו לו גם כן ארבעים בנים ושלשים בני בנים, הם היו רבה ורב חסדא, דתרוייהו צדיקי, בי רב חסדא שיתין הלולי, בי רבה שיתין תיכלי [5] (מו"ק כח.).

עבדון בן הלל הפרעתוני נקבר בפרעתון, והוא מאפרים (ילקוט שמעוני שופטים רמז מב) מהשופטים, ובא לפרוע חוב אביו [6], והוא מגלגול דאותו שטעה בקץ (סנהדרין צב:) הנקרא גוון [7] (פרקי דר"א פרק מח) שותלח בנו זבד בנו (עי' דהי"א ז, כא) [8], והרגום בני אנשי גת מאתים אלף (תרגום יונתן בשלח), דטעו בקץ והוליך אותם חוץ למצרים מאתים אלף משבטו של אפרים ומתו שם, ילקוט שמעוני (בשלח רמז רכ"ז), והם מתים שהחיה יחזקאל בבקעת דורא (סנהדרין שם), ואמר שם, שאחד היה והיה שמו גוון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם מארץ מצרים.

והוא נתגלגל אח"כ בבן כוזיבא [9], ועל כי לא השלים תקונו נקרא בשם כוזיבא [10], וכדאיתא במדרש רבה איכה [11] (פ"ב פסוק בלע) כי הרבה מחכמי הדור ההוא סברו שהוא משיח, ועיין שם כל הנאמר עליו, ונהרג גם הוא שם, ותיקונו יהיה משיח בן אפרים, וגם שם יהרג (סוכה נב.) כי אז נתקן, וזה רמזו בסנהדרין פרק חלק (צח.) אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא, דג זה משיח בן יוסף דכתיב (ויחי מח טז) וידגו לרוב, לחולה הם ישראל שיהיו שבוים בצרה, ולא ימצא [12], ואז יגלה בן דוד במהרה בימינו.

מנוח ואשתו צללפונית הם אבא חלקיה ואשתו/ אבא חלקיה רמז למה הלך אחר אשתו/ צללפונית ראתה את המלאך לפני מנוח כי היא הצילה את בעלה און בן פלת

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ. (יג, יא)

אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל [13] (תענית כג.), הוא מנוח, עם הארץ היה שהלך אחר אשתו, וילך מנוח אחר אשתו (ברכות סא.), והשתא אתא אבא חלקיה, ורצה להראות כי מה שעשה אז, עשה לכוונה ולמוטב, וזה דהלך אחר אשתו עשה לכוונה, כשבאו אליו החכמים בעד המטר בפרק סדר תענית, וגם הראה חסידות אשתו, כי עננים באו וקדמו לענני דידהו, והיא היתה צללפונית [14] (ב"ב צ. דהי"א ד, ג) דהמלאך קדם לבא אצלה מלבא אל מנוח בעלה, ועוד זכות אחרת, דאשתו של אבא חלקיה כי הוי הני בריוני בשבבותיה איהו מצלי דלימות ואיהי מצלי דלהדרו ואיהדרו.

צללפונית אמו דשמשון היא אשת און בן פלת, והצילה בעלה (סנהדרין קט:), לפיכך ראתה המלאך, יען הצילה, והוא מנוח ואון הנ"ל.

שמשון הוא חושים בן דן

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן. (שם, כד)

חושים הוא שמשון, זה היה חרש [15] (סוטה יג.) וזה היה חגר, שפיפון [16] (שם י.), וזהו וישלח ה' את ירבעל ואת בדן (שמואל א' יב, יא-ר"ה כה.) קרי ביה בן דן [17] דוקא, ותראה כי חושים הרג לעשו (סוטה יג.) כן שמשון שפיפון עלי ארח.
​

---

[1] ר' שילא נגדיה לההוא גברא דבעל גויה, אזל אכל ביה קורצי בי מלכא, אמר איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא דמלכא, שדר עליה פריסתקא, כי אתא אמרי ליה מה טעמא נגדתיה להאי, אמר להו דבא על חמרתא, אמרי ליה אית לך סהדי, אמר להו אין, אתא אליהו אדמי ליה כאיניש ואסהיד וכו', אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי, יהבי ליה קולפא אמרו ליה דון דינא.

[2] ואולי לכן אתא אליהו אדמי ליה כאיניש, כי פנחס הוא אליהו.

[3] מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה וכו', עליו לשריפה שהיה הוגה את השם באותיותיו, וכו' ועל אשתו להריגה דלא מחיא ביה.

[4] אמר רב אבצן זה בעז, מאי קמ"ל, כי אידך דרבה בר רב הונא, דאמר רבה רב הונא אמר רב, מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו שנאמר ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים, ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו, ובכולן לא זימן את מנוח, אמר כודנא עקרה במאי פרעא לי, תאנא וכולן מתו בחייו.

[5] אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא, רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין, רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא שיתין הלולי, בי רבה שיתין תיכלי. כמו אבצן שהיו לו שיתין בנין וכלן מתו.

[6] אולי הכוונה לתקן את יגנון, כדלהלן.

[7] רבי אליעזר אומר כל אותן השנים שהיו ישראל יושבין במצרים היו יושבין בטח ושאנן, עד שבא יגנון מבני בניו של אפרים ואמר נגלה עלי הקדוש ברוך הוא להוציא אתכם ממצרים, בני אפרים בגאות לבם שהיו מזרע המלוכה וגבורי כח במלחמה, עמדו ולקחו נשיהם בניהם ובנותיהם ויצאו ממצרים ורדפו המצרים אחריהם והרגו אותם שנאמר (תהלים עח, ט) מאתים אלף כלם גבורים בני אפרים נושקי וגו'. ובילקוט שמעוני בשלח הגירסא: גאון. ובסדר הדורות הגירסא גנון.

[8] אולי צ"ל גוון בן שותלח בן זבד. (הגהות מאיר עין). ואין צורך כי מצטט לשון הפסוק בדה"י, ודו"ק.

[9] שגם הוא כמו יגנון היו לו מאתים אלף איש תחתיו, כדאי' במדרש איכה: והיה שם בן כוזיבא והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע.

[10] על שם שהכזיב, ע"ד שכתב בעץ יוסף במדרש רבה איכה: כתב בספר מאור עינים בחלק אמרי בינה פ' י"ב, שמצא בדברי הימים שלהם, שזה בן כוזיבא מתחלה היה שמו בר כוכבא, אך מאשר בפולמוס של אדריאנוס היה כמו אכזב, כנהו בן כוזיבא.

[11] ר' עקיבא כד הוה חמי ליה להדין כוזיבא הוה אמר היינו מלכא משיחא. וברמב"ם פי"א מהלכות שופטים ה"ג: שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁל בֶּן כּוֹזִיבָא הַמֶּלֶךְ וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עַד שֶׁנֶּהֱרַג בַּעֲוֹנוֹת כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג נוֹדַע לָהֶם שֶׁאֵינוֹ.

[12] היינו שימות ע"י אורמילוס הרשע.

[13] אבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל הוה, וכי מצטריך עלמא למיטרא הוו משדרי רבנן לגביה ובעי רחמי ואתי מיטרא, זימנא חדא איצטריך עלמא למיטרא שדור רבנן זוגא דרבנן לגביה למבעי דניתי מיטרא, וכו' עלת דביתהו ברישא והדר עייל איהו והדר עיילי רבנן וכו' סקו לאיגרא קם איהו בחדא זויתא ואיהי בחדא זויתא קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו, וכו' ומאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה וכו' אי נמי הנהו ביריוני דהוו בשיבבותן אנא בעי רחמי דלימותו, והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא, ואהדרו.

ובס' סידורו של שבת כ': ולפי שהיה מנוח גילגול יצחק, אמר הכתוב ואשתו עקרה ולא ילדה, פירוש הנה היא עקרה מכבר ולא ילדה אז בזכותה, כמאמר הקרא ויעתר לו ה', על כן עתה וירא מלאך ה' אל האשה וגומ', לומר שעתה תלד בזכות עצמה, כידוע מספרים הקדושים. עכ"ל.

[14] צללפונית בגימטריא שמשון.

[15] חושים בריה דדן תמן הוה, ויקירן ליה אודניה וכו' שקל קולפא מחייה ארישיה.

[16] שמשון חיגר בשתי רגליו היה שנאמר שפיפן עלי ארח.

[17] לרמז שהוא גלגול חושים בן דן.

ובספר יד יוסף להרב יוסף צרפתי פ' ויחי כ' וזה לשונו: ונראה שלזה כיוונו פלשתים כשנקרו עיני שמשון דאתי מדן, כי לכך נקרא בדן, כמו שחושים בן דן הוציא עיני עשו ונתרן אכרעיה דיעקב וישמח צדיק כי חזה נקם, כך רצו הם גם כן להעניש לשמשון מדה כנגד מדה שנקרא בדן דאתי מדן, ולכן אמר ואנקמה נקם אחת משתי עיני, מאי נקם אחת מיותר, ומאי משתי עיני היל"ל מעיני, ודי, אבל הורה דנקרו עיניו לשתי סיבות, הא' שהלכתי אחרי עיני כאחז"ל שמשון שהלך אחרי עיניו לפיכך נקרו פלשתים עיניו, והב' על שחושים בן דן הוציא והשליך עיני עשו, אמנם אני על הסבה האחת, ואנקמה נקם על האחת, ולא על השנית, שאני גרמתי שהלכתי אחרי עיני ועוני לכדני. עכ"ל.​