מאמר תורני "גיחזי" - נוראות נטיות נפש האדם

אחת הדמויות המרתקות ביותר היא דמותו של "גיחזי" משרת אלישע הנביא. דמות פלאים המציבה לעינינו את תהפוכות הנפש וסתירותיה, את עוצם דקויות נטיות האדם ואת השפעתם על האדם עד שמי שמים לרום ועד שאול מטה.

אחד מארבעה אנשים ושלשה מלכים שאינם נוחלים את העולם הבא הוא גיחזי משרת אלישע. למרות הקושי הבלתי אפשרי כמעט לאדם בן דורינו להתחקות אחר עומק חטאי ראשונים, ללא ספק נכתבו הדברים כדי ללמדנו בינה ולהפיק מוסר גם עבורנו כתורה שללמדה אנו צריכין.

כל המתבונן בנקודות חטאיו של גיחזי עומד משתומם ונפעם מעומק התהום הנפרשת בין גדלותו של האיש כדאיתא בירושלמי סנהדרין פרק י. "גיחזי אדם גבור בתורה היה אלא שהיו בו שלשה דברים: עין צרה ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחיית המתים".

להלן נקודות נוראות בחייו כפי שהורונו חז"ל:

צרות עין:

עינו של גיחזי הצרה ברבו הנביא אלישע. בעת שאלישע יושב ומלמד תלמידים, ישב גיחזי על פתח המקום בו למד אלישע ולימד. התלמידים אשר ראו כי הוא לא נכנס פנימה, הלכו בדרכו. ואכן לאחר שהתרחק מהפתח כשקיבל את צרעת נעמן, התמלא המקום בתלמידים רבים. וכמובא בפסוק 'וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ' (מלכים ב')

וכמובא בירושלמי:

"גיחזי אדם גבור בתורה היה אלא שהיו בו שלשה דברים עין צרה ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחיית המתים. עין צרה בשעה שהיה אלישע יתיב בתינוייה הוה גיחזי יתיב ליה על תרעא ותלמידייא יחמיין ליה ואמרין גיחזי לא עאל ואנן עלון והוה תנייו מתאמר ובר נש לא מיתהני כלום. כיון שנתרחק מה כתיב תמן ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא וגו' המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו לא אסחין אוכלוסייא דתלמידייא דהוון תמן"

חטא נעמן:

(כ) וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י נַעַר֘ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָאֱלֹהִים֒ הִנֵּ֣ה׀ חָשַׂ֣ךְ אֲדֹנִ֗י אֶֽת־נַעֲמָ֤ן הָֽאֲרַמִּי֙ הַזֶּ֔ה מִקַּ֥חַת מִיָּד֖וֹ אֵ֣ת אֲשֶׁר־הֵבִ֑יא חַי־ה' כִּֽי־אִם־רַ֣צְתִּי אַחֲרָ֔יו וְלָקַחְתִּ֥י מֵאִתּ֖וֹ מְאֽוּמָה: (כא) וַיִּרְדֹּ֥ף גֵּיחֲזִ֖י אַחֲרֵ֣י נַֽעֲמָ֑ן וַיִּרְאֶ֤ה נַֽעֲמָן֙ רָ֣ץ אַחֲרָ֔יו וַיִּפֹּ֫ל מֵעַ֧ל הַמֶּרְכָּבָ֪ה לִקְרָאת֖וֹ וַיֹּ֥אמֶר הֲשָׁלֽוֹם: (כב) וַיֹּ֣אמֶר׀ שָׁל֗וֹם אֲדֹנִי֘ שְׁלָחַ֣נִי לֵאמֹר֒ הִנֵּ֣ה עַתָּ֡ה זֶ֠ה בָּ֣אוּ אֵלַ֧י שְׁנֵֽי־נְעָרִ֪ים מֵהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים תְּנָה־נָּ֤א לָהֶם֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁתֵּ֖י חֲלִפ֥וֹת בְּגָדִֽים:

(כג) וַיֹּ֣אמֶר נַעֲמָ֔ן הוֹאֵ֖ל קַ֣ח כִּכָּרָ֑יִם וַיִּפְרָץ־בּ֗וֹ וַיָּצַר֩ כִּכְּרַ֨יִם כֶּ֜סֶף בִּשְׁנֵ֣י חֲרִטִ֗ים וּשְׁתֵּי֙ חֲלִפ֣וֹת בְּגָדִ֔ים וַיִּתֵּן֙ אֶל־שְׁנֵ֣י נְעָרָ֔יו וַיִּשְׂא֖וּ לְפָנָֽיו: (כד) וַיָּבֹא֙ אֶל־הָעֹ֔פֶל וַיִּקַּ֥ח מִיָּדָ֖ם וַיִּפְקֹ֣ד בַּבָּ֑יִת וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵֽכוּ:

(כה) וְהוּא־בָא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד אֶל־אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע מֵאַ֖יִן גֵּחֲזִ֑י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־הָלַ֥ךְ עַבְדְּךָ֖ אָ֥נֶה וָאָֽנָה:

(כו) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לֹא־לִבִּ֣י הָלַ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֧ר הָֽפַךְ־אִ֪ישׁ מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ לִקְרָאתֶ֑ךָ הַעֵ֫ת לָקַ֤חַת אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ וְלָקַ֣חַת בְּגָדִ֔ים וְזֵיתִ֤ים וּכְרָמִים֙ וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַעֲבָדִ֖ים וּשְׁפָחֽוֹת: (כז) וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק־בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג:

גיחזי, היה קרוב מכל אדם אחר לראות מראות אלוקים בצל נביאו אלישע. הוא רואה כיצד אלישע עושה פלא עם נעמן, עד כדי שאותו גוי ערל ורשע מתהפך לבבו ונכנע כולו לאלישע ולקב"ה, והוא עצמו מנותק מכל הסובב אותו ועסוק כולו אך ורק בחמדת הממון שמביאתו לחילול ה' נורא ועונש הצרעת שדברק בו ובבניו.

"גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון שנא' וירדוף גיחזי אחרי נעמן וגו', אלישע קידש שמו של הקדוש ברוך הוא שלא רצה ליטול מנעמן כלום וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון נמצא זה מחלל שם שמים מה שקידש אלישע. אמר לו הקדוש ברוך הוא לגיחזי: רשע! אתה אמרת חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה נשבעת בשמי כדי לחללו חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך".
במדבר רבה פרשת נשא פרשה ז

תאוות הממון שמונעת הצלת המתים מרעב:

אך בכך לא די לו. כאילו לא היה דבר, ממשיכה התאווה לכסף, אותה תאווה שאבדה את עולמו ועולם בניו הנמצאים מצורעים מחוץ למחנה. בשעה שכל ישראל נמקים ברעב, עד כדי מצב נורא וכפי שמתארת האישה למלך ישראל :

כו וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עֹבֵר עַל-הַחֹמָה; וְאִשָּׁה, צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר, הוֹשִׁיעָה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כז וַיֹּאמֶר אַל-יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה, מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ; הֲמִן-הַגֹּרֶן, אוֹ מִן-הַיָּקֶב. כח וַיֹּאמֶר-לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה-לָּךְ; וַתֹּאמֶר, הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת-בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם, וְאֶת-בְּנִי, נֹאכַל מָחָר. כט וַנְּבַשֵּׁל אֶת-בְּנִי, וַנֹּאכְלֵהוּ; וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר, תְּנִי אֶת-בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ, וַתַּחְבִּא, אֶת-בְּנָהּ.

"וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער וגו' ומי היו ר' יהודה בשם רב גיחזי ושלשת בניו היו".

"(ח) וַיָּבֹאוּ֩ הַֽמְצֹרָעִ֨ים הָאֵ֜לֶּה עַד־קְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־אֹ֤הֶל אֶחָד֙ וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִ֑נוּ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל אַחֵ֔ר וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִֽנוּ:
(ט) וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ לֹֽא־כֵ֣ן׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם־בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ".

גיחזי ובניו המצורעים מגלים את נס בריחת מחנה ארם והותרת השלל. הם אינם חושבים כלל להודיע לעם המורעב את נס ההצלה ולהחיותם, אלא הולכים מאהל לאוהל וטומנים את השלל.... ואילולי הפחד מהמלך כשיוודע הדבר שלא סיפרו היו ממשיכים בכך הלאה... לא ייאמן עד היכן מגיעה תאוות הממון...

חטא עריות מול נביא האלוקים:

(כז) וַתָּבֹ֫א אֶל־אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּֽיחֲזִ֜י לְהָדְפָ֗הּ וַיֹּאמֶר֩ אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּֽה־לָהּ֙ כִּֽי־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה־לָ֔הּ וַֽה' הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי:

"ויגש גיחזי להדפה. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שאחזה בהוד יפיה". ברכות דף י:

גם בשעה נוראה זו בה עומדת אם שכולה מסכנה מול אלישע איש האלוקים, דבוק אלישע בתאוותיו ואינו יכול להרפות.

כפירה בתחיית המתים:

"ולא היה מודה בתחיית המתים את מוצא בשעה שבא אלישע להחיות את בנה של שונמית אמר לו קח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו והוא לא עבד כן אלא כד פגע בר נש ביה א"ל מאיין ולאיין גיחזי וו א"ל אנא איזיל מחיה מתים וו א"ל לית דמחיה מתים אלא הקב"ה דכתיב ביה ה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל אזל ליה ולא עבד כלום חזר לגביה א"ל אנא ידע אילו הוה דמיך לא הוה מיתער על ידך"

(ירושלמי שם)

כאשר אמר אלישע לגיחזי: 'חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר' (מלכים ב' ד' כ"ט) גיחזי פתח בשיחה עם אדם שפגש וסיפר לו שהוא בדרכו להחיות מתים. האדם השיב לו כי אין הדבר ביכולתו, ורק האל יכול לעשות זאת כפי שכתוב: 'יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל'. גיחזי הגיע לבית האישה השונמית, אך כאשר לא הצליח להחיות את הנער וחוזר לאלישע אומר לו 'אנא ידע אילו הוה דמיך לא הוה מיתער על ידך'.

הזלזול ברבו אלישע:

אפיקורס זה הקורא רבו בשמו, דאמר רבי נחמן מפני מה נענש גיחזי? מפני שקרא לרבו בשמו. שנאמר: ויאמר גיחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע (סנהדרין)

וְהַמֶּלֶךְ, מְדַבֵּר אֶל-גֵּחֲזִי, נַעַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, לֵאמֹר: סַפְּרָה-נָּא לִי, אֵת כָּל-הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר-עָשָׂה אֱלִישָׁע" וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֶת-הַמֵּת, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֶת-בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל-הַמֶּלֶךְ, עַל-בֵּיתָהּ וְעַל-שָׂדָהּ; וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ--זֹאת הָאִשָּׁה, וְזֶה-בְּנָהּ אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֱלִישָׁע.

המלך יהורם שומע מהאישה השונמית את מופת החייאת בנה על ידי אלישע ושואל את גיחזי על נכונות הסיפור. כאן באה לידי ביטוי הסיבה בגללה לא התפעל גיחזי ממופתי אלישע. כאשר מזלזל גיחזי באלישע רבו וקורא לו בשמו ללא כל גינוני כבוד. מראה הוא כי אינו מייחס כח עליון וקדושה לכל המעשים שעשה ובשל כך גם בשעה זו כמו בפעמים הקודמות בשעה שהיה עד לרגעים נעלים ומרוממים במחיצת רבו לא פעלו הדברים עליו להשפיע ולרוממו.