גבול הדרומי, ודין העיר אילת. (מו''מ עם הגרא''ד אוירבך זצוק''ל סמוך לפטירתו)

[כהנא דמסייע]

אני כותב זאת בקבות שיצא ספר זכרון לזכרו השבוע,
ונזכרתי בכמה דברים
הגרא''ד אוירבך עבר אירוע מוחי בשנותיו האחרונות כידוע, ובחדשים האחרונים לחייו, שהיה גם אחרי האירוע המוחי, וגם כבר היה שבע ימים. היה מציאות שהרב זצ''ל לא זכר אנשים, והיה שואל מחדש מי זה ומה זה, גם מי שדיבר עמו לא פעם.
וכל זה היה באותו ההזדמנות שמלבד הקרובים אליו ממש, ומשפחתו לא זכר הרבה מהאנשים.
היו לו שאלות קבועות, על המשפחה, ואיפה למדת, ועוד.
במצב הזה, פתחתי עמו בשיחה בדין גבולות הארץ על דין העיר אילת האם יש להתייחס אליה כספק ארץ ישראל. והוא היה כנחל נובע.
הדבר מתאים לפורים דהדר קבלוה מאהבה.
כי מלבד השיח במו''מ בהלכה בנושאים לא ידועים שהיה שולט בזה בלי מיצרים, והיה מוכרע אצלו, הפלא הגדול שגם בשיא חולשתו אולי כמה חדשים לפני פטירתו, זה היה בשטיבלאך, והיה קשה עליו לזכור אנשים
אבל לזכור את הסוגיות, ולחשבן, ולהכריע היה עושה ברגע כמימריה, גם במצב כזה.
בזרעים, כמו בחולין. וזה הפלא הגדול.

אביא המו''מ שהיה לי עמו, והכרעתו, ומקום הספק היה שהנה בתורה נזכר "ים המלח" כגבול בפאת נגב, (במדבר לד, ג) "וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם, וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְהָיֻה \{וְהָיוּ\} תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה: (ה) וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה". ופירש''י "ונסב" שאין הגבולות שוים, אלא הגבול הולך שם בעקמומיות לצד צפונו של עולם, וכו'. וז''ל רש"י בפסוק ד "ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים - כל מקום שנא' ונסב או ויצא מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ יוצא המצר ועוקם לצד צפונו של עולם, באלכסון למערב ועובר המצר בדרומה של מעלה עקרבים נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר",
מהו "נחל מצרים" כתב הרדב"ז (פ''א מתרומות ה''ז) שהוא "ואדי אל עריש" והכותב שהוא נילוס הוא טועה. וכ''כ הרס''ג כמו שהביא בשמו הכפתור ופרח בפרק יא. וכ''כ האבן עזרא בפי' עה''ת ורבינו בחיי. וכן מוכח מתרגום אונקלוס שלא תרגם נילוס אלא נחלא מצרים.
אולם בתרגום יונתן על פסוק ה' "ויקיף תחומא מקיסם לנילוס דמצראי ויהון מפקנוי למערבא". וכ''כ רש''י ביהושוע יג,ג "מן השיחור - הוא נילוס, הוא נחל מצרים, הוא סמוך לתחום מקצוע דרומית מערבית של ארץ ישראל, כמו שאמר באלה מסעי (במדבר לד ה)". ונקיטת הפוסקים לעיקר כדעה שאינו הנילוס.
אולם ראיתי למרן הגריש''א זצ''ל הסובר לחוש לשיטת התרגום יונתן, ורש''י ומחשיב זאת כספק, והובא בקונטרס הגבול הדרומי להגרמ''מ קארפ, ובשבות יצחק שביעית.(עמ' סד) דאע''פ שהחזו''א אמר שארץ ישראל היא מהמעלה השלושים עד השלושים וחמש, והחזו''א התיר יטבתה שהיא בין מעלה עשרים ותשע למעלה השלושים, ויש להקל דכבר הורה זקן. מכל מקום אילת אע''פ שהיא במעלה העשרים ותשע היא ספק ארץ ישראל, ונפק''מ ליו''ט שני. וגם לגבי ספיחין החמיר, וס''ל דאין להקל בספק גבולות ע''ש.
ומצאתי לזה יסוד בדברי הרשב''א בסוגיא דכחל דמקשה מדוע מסקינן בכחל שעיקר איסורו מדרבנן, ושיעור ששים מדרבנן, ואפ''ה אסרינן כנגד כולו (חולין צז,ב) וכן הוא בשו''ע יו''ד סימן צ סעיף א "הכחל (פי' הדד של הבהמה) , אסור מדברי סופרים". ומ''מ בסימן צח סעיף ד' פסקינן כסוגיין דבכוליה משערינן "איסור שנתבשל עם היתר, אפילו מכירו והוא שלם וזרקו, צריך ששים כנגד כל האיסור".והטעם מבואר בבית יוסף (יו"ד סימן צח) "מכחל יליף הרשב"א דין זה שכתב (ארוך שם) וז"ל ומכל מקום כשהיתר ואיסור לפנינו ואי אפשר לעמוד על שיעורו אף על פי שהוא מאיסורים של דבריהם אסור והולכין בו להחמיר שהרי כחל מדרבנן ואפילו הכי אמרינן (חולין צז ע"ב) דבדידיה משערינן משום דמאי דנפיק מיניה לא ידעינן עכ"ל. וכתב הר"ן (לה ע"ב סוף דיבור ראשון) טעמו של דבר משום דבדבר שאי אפשר לעמוד עליו אי אזלינן לקולא יהיו כל האיסורים בספק, וכל אחד ישער במה שנראה בעיניו, ולפיכך ראו חכמים להשוות מדותיהן, אבל במה שאינו בא אלא באקראי בעלמא כגון אם נשפך הרוטב וכיוצא בדברים הללו אזלינן לקולא".
וע''פ זה רציתי לומר שכיון שהעיר אילת תלויה במחלוקת בין הקדמונים, האם היא ואדי אל עריש, או הנילוס, אז יהיה דינה כספק. מכיון שיוצא יסוד דאם הספק הוא חוסר ידיעה בדרבנן, ובדבר קבוע, אין להקל בדין ספק דרבנן בכהאי גוונא. ופלוגתא דרבוותא אין בידינו להכריע והוי ספק חוסר ידיעה.
ומורנו הגרא''ד זצ''ל באותו למרות חולשתו ברגע כמימריה נחית לכל הסוגיא, ואמר לי באופן נחרץ: שאילת זה חוץ לארץ בלי שום ספק! ואין לחוש בה ליו''ט שני של גלויות כלל! והשיטה המובאת בתרגום היא יחידאית, ואין להתחשב בה. (וזכורני מאז שזו גם שיטת אביו הגרש''ז).
ולגבי הראיה מכחל לספק חסרון ידיעה, שהוא דין מיוחד בכחל, שזה דין כללי של "השערה באיסורין" שהשוו חכמים מידותיהם שיהא משערינן ששים כנגד כולו, ולא פלוג רבנן, אבל אין ללמוד מזה כלל לכל דרבנן.
והנה לאחר מכן פתחתי בחידושי הרשב"א (שלא הובאו בבית יוסף) וממש נראה ברור שאכן זהו דין מיוחד בביטול בשישים הנלמד מכחל, אבל אין לעשות מזה כלל לכל איסורי תורה דרבנן שספק חסרון ידיעה לא אמרינן.
וזה לשונו; (חדושי הרשב"א על מסכת חולין דף צז,ב) "ומיהו קשיא לי כיון דעיקר איסורו של כחל אינו אלא מדבריהם, ושיעורו ששים נמי מדבריהם דאי מדאורייתא חד בתרי בטיל, כי לא ידעינן כמה נפיק מיניה מאי הוי, הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא, וכו', וי"ל דבקדרה שנבלעה מאיסורי תורה ודאי אית לן על כרחין למימר דבדידיה משערינן ולא במאי דנפיק מינה היכא דליכא יותר מאחד בדידיה מיהא, דאי במאי דנפיק מינה מנא ידעינן ודילמא נפיק מיניה טפי ממאי דאמדינן ליה ואיכא איסורא דאורייתא, וכמ"ד טעם כעיקר דאורייתא, וכיון שיש לך לומר כן עד דאיכא טפי מעל חד בדידיה לצאת ידי ספיקא דאורייתא אית לך למימר נמי הכי אי איכא טפי מעל חד בדידיה כדי שלא תחלוק בו, וכיון שכן אף באיסורין שעיקרן מדבריהם ושיעורן מדבריהם אית לן למימר הכי, דכל מדתן של חכמים כך היא ולעולם השוו מדותם ולא פלוג רבנן, ולא אמרו להקל בספק דרבנן אלא כשאין ההיתר או האסור לפנינו כגון שנאבד או נשפך קודם שבא לפנינו, משום דאמרינן אלו היה לפנינו היה בו ששים לבטלו, אבל כשהאיסור וההיתר הכל לפנינו ואין הספק אלא שאין יכולין לעמוד על פליטתו של איסור בהא ודאי לא אמרינן להקל, ואפי' למאן דאית ליה טעם כעיקר לאו דאוריתא, מכל מקום רבנן שיעורי ששים (הסכימו) [הסמיכו] לכל האיסורין מן הזרוע בשלה וששים מובררים הצריכו כיון שהאיסור וההיתר לפנינו, והלכך כי לא ידעינן מאי דנפק מינה משערין בדידיה, כנ"ל". ודבריו בתורת הבית שהובאו בטור וב''י לחלק בין חסרון ידיעה לאקראי, היינו בדין ביטול בשישים גופיה, ולא ככלל בכל איסור תורה. וזה מפורש.
ולגבי הנקודה השניה שאמר ששיטת התרגום יונתן קשה, מלבד מה שכתב הרדב''ז שזה טעות, ראיתי בהעמק דבר, שבאמת מפליא על זה ומביא ביאור מחודש, וזה לשונו: "נחלה מצרים. בת"י פי' יאור והוא הנילוס. והוא פלא. וע' מש"כ בס' אבן ספיר שאינו אלא קרן ממנו וע"ש באורך". ונראה שבא לפרש דאף יונתן לא נתכוין לומר נילוס ממש, אלא ואדי אל עריש, שהוא "קרן" הנמשך מהנילוס. ועדיין צ''ע. וגם ברש''י ביהושע משמע כך שכותב שהוא גבול עזה, ואילת רחוקה מעזה הרבה, והנילוס עוד יותר.

 

[כהנא דמסייע]

עוד תוספת קצרה שנשמטה מהמו''מ לגבי העיר אילת היו שנסמכו גם על רס''ג בתרגומו, אולם הגרב''צ אבא שאול באול''צ שביעית עמ' עט האריך לסתור זאת ולבאר שזה לא נכון.
וזה לשונו "והנה לכל הדעות גבול ארץ ישראל אינו מגיע עד לדרום הערבה ובודאי שאינו מגיע לעיר אילת שליד ים סוף והחלק הדרומי של הנגב אינו מארץ ישראל ועל כן העיר אילת דינה כחוץ לארץ בין להקל ובין להחמיר ואין שם דיני שביעית ואין הירקות שם אסורים משום איסור ספיחים. ואף לענין יום טוב שני דינה כחו"ל ויש לנהוג שם שני ימים טובים ואף יטבתה הנמצאת בדרום הערבה הרי היא מחוץ לכבוש עולי מצרים ועולי בבל ודינה כחו"ל.
ואף שיש שרצו לומר שהעיר אילת היא בתחום א"י ולמדו כן ממה שתירגם רבינו סעדיה גאון מעלה עקרבים עקבה עקרבין ודימו לומר דהיינו עקבה של היום הנמצאת מערבית לאילת.
אולם בספר תבואות הארץ עמוד כ"ה הביא דברי רבינו אלא שכל עמק הערבה הנקרא אלגור קרוי על שם עקבה אבל מעלה עקרבים נמצא קרוב לים המלח ע"ש
ובאמת שכוונת רבינו סעדיה גאון שתרגם מעלה עקרבים עקבה עקרבין כוונתו לפרש בערבית מעלה עקרבים שעקבה בערבית הוא מעלה ורחוק הוא הגבול מהעיר עקבה של היום ולא מסתבר שיגיע האלכסון מים המלח עד ים סוף ואם מעלה עקרבים הוא עקבה היה לו לפסוק לתת את ים סוף לגבול ועל כרחך שאין מקום זה בתוך הגבול ואף רחוק ממקום שכבשו עולי מצרים ועולי בבל סעדיה גאון וכתב שאין כוונתו לעקבה שליד אילת".

 

[כהנא דמסייע]

עוד מצרף דעת הגרח''ק
בציור המפה המפורסמת שלו
שנחל מצרים הוא ואדי אל עריש,
ובציון ההלכה נקט גם כן שהכוונה תחילת הנילוס, ואין כ''כ נפק''מ בין דעת התרגום יונתן לדעות החולקים והוא מקום אחד.

 

[כהנא דמסייע]

אם אי מי מהחברים יכול לצרף מפות מדוייקות בנות זמנינו,
שמגדירות
1. את מקום הנשיקה שבין ואדי אל עריש לנילוס
2. את המקום המחבר בין ים התיכון
3. היכן אילת בסיפור.
4. מה הם המעלות השלושים, עד השלושים וחמש.
5. המעלות העשרים ותשע.

 

[כהנא דמסייע]

מפה עדכנית אך קצת קטנה ולא איכותית מבחינה גרפית רואים את ואדי אל עריש שהוא לפני אילת

 

[כהנא דמסייע]

וכאן אפשר לראות כיצד נוהגים הבדצי''ם השונים ביחס לאילת

 

[כהנא דמסייע]

באמת שכוונת רבינו סעדיה גאון שתרגם מעלה עקרבים עקבה עקרבין כוונתו לפרש בערבית מעלה עקרבים שעקבה בערבית הוא מעלה ורחוק הוא הגבול מהעיר עקבה של היום ולא מסתבר שיגיע האלכסון מים המלח עד ים סוף ואם מעלה עקרבים הוא עקבה היה לו לפסוק לתת את ים סוף לגבול ועל כרחך שאין מקום זה בתוך הגבול ואף רחוק ממקום שכבשו עולי מצרים ועולי בבל סעדיה גאון וכתב שאין כוונתו לעקבה שליד אילת".

מדקה 17 מדבר על גבול הדרומי ומעלה עקרבים