אייר ב' אייר - יום פטירת רבי משה זקן מאזוז (2 צופים)

[גרינפלד]

רבי משה זקן מאזוז (ה'תרי"א - ב' אייר ה'תרע"ה) היה רב ואב בית הדין של ה"חארה צגירא" (הרובע הקטן) באי ג'רבה שבתוניסיה יותר מארבעים שנה, ובארבע שנים האחרונות כרב האי ג'רבא כולו. חבר ספרים רבים בתלמוד, הלכה ואגדה.

נולד בג'רבא שבטוניסיה בשנת התרי"א לכמוס, מעשירי וראשי הקהילה ב"חארה צגירא" (הרובע היהודי הקטן) בג'רבא.

תחילה למד אצל רבי אברהם הכהן שהיה ראש ישיבה וראב"ד "חארה צגירא" בג'רבא ואחר כך אביו ביקש מרבי חיים הכהן שילמד עימו באופן פרטי ובתמורה יתחלק עימו ברווחיו. הוא ראה ברבי חיים את רבו המובהק. במקביל, מגיל 14 לעיתים קרובות היה צועד ברגל מרחק של כמה שעות ל"חארה כבירה" (הרובע היהודי הגדול בג'רבא) לישיבתו של רבי סאסי מעתוק הכהן יונתן, שם למד ממנו את שיטת "העיון הטונסי" הנודע, ולמד "חברותא" עם תלמידו של רבי סאסי בן גילו רבי יעקב הכהן גדישא שלימים כיהן כראב"ד "חארה כבירה" בג'רבא.

נחשב כגאון גדול ורבני ג'רבה בדור שאחריו הרבו לשבח את גדלותו המיוחדת בתורה. כתביו מתאפיינים בקיצור ודיוק יחד עם בקיאות רבה וריבוי מראי מקומות.

עם פטירת רבו רבי אברהם הכהן רבה של ה"חארה צגירא" בשנת תרל"ד, התמנה לראב"ד ברובע "חארא זג'ירא" (הדיגת) בג'רבה כשהוא בן 24 בלבד.

עם פטירת רבו רבי סאסי מעתוק הכהן יונתן בשנת ה'תרס"ה, מונה על ידי ה"ביי" (שליט טוניסיה מטעם הטורקים) לרבה הראשי של ג'רבה, על שני הרבעים היהודיים שבה. אולם בפועל, ב"חארה כבירה" (הרובע הגדול) שימש כראב"ד רבי יעקב הכהן גדישה עד פטירתו בשנת התע"ר ואחר כך רבי יוסף ברבי עד הדחתו ע"י נשיא הקהילה כעבוד שנה.

משנת התרע"א כיהן בפועל כראב"ד שני הרובעים בג'רבא, והיה אחר הרבנים היחידים ששימשו כרב הראשי לג'רבא כולה. העומס הכביד עליו כמו שתיאר במכתב לרבי ישראל זיתון ראב"ד טוניסיה, ועקב כך הוא שכנע את תלמידו רבי מרדכי אמייס הכהן להתמנות כדיין ב"חארה כבירה" ולהיות לו לעזר. רבי מרדכי אמייס סרב, אך לאחר הפצרות רבות נעתר לשמש כדיין. בנוסף רבי משה זקן ניסה לשכנע גם את רבי כלפון משה הכהן להתמנות כדיין, אך הוא סרב.

נפטר בב' אייר התרע"ה הלווייתו נערכה בהשתתפות קהל רב ונציגים מהממשלה, והוא הוספד על ידי גדולי הרבנים. ההספדים עליו כונסו בקובץ "אבל משה" שנדפס בסוף ספר "מעשה בית דין" (פסקי דין מרבני ג'רבא).

את מקומו כראב"ד מילא ב"חארה כבירה" תלמידו רבי מרדכי אמייס הכהן, וב"חארה צגירא" תלמידו רבי מכלוף עידאן.

בשנת התשס"ד הועלו עצמותיו לארץ ישראל והוא נקבר בעיר טבריה.

בנו יחידו היה רבי אברהם יצחק מאזוז שאחרי פטירת אביו השתדל להוציא לאור את ספריו.​

 

[גרינפלד]

כתב ספרים רבים, בהם:

• סבר פנים - חידושי ש"ס, ליוורנו תרמ"א.
• שערי משה - שו"ת וחידושים בהלכה, ג'רבה תרע"ג.
• שערי תורה - חידושים ודרושים בהלכה, ג'רבה תרע"ג.
• שם משה - עניינים שונים, ירושלים תרס"ה.
• צדיק ונשגב - על מסכת ביצה, ג'רבה תרע"ו.
• ויקהל משה - דרושים, ג'רבה תרע"ו.
• קרא משה - חידושי תנ"ך ומאמרי חז"ל ועוד.
• זכר צדיק - דרושים ופסקי הלכות, מהדורה ראשונה נדפסה בג'רבא תרע"ה. נדפס במהדורה חדשה בכרך אחד עם ספר "הוראת זקן" בארץ ישראל שנת התשע"ג.
• הוראת זקן - קובץ ובו שלושה קונטרסים, א, "שפתי צדיק" הלכות שבת ומועד. ב, "פי צדיק" הלכות ימות השנה. ג, "עיני צדיק" הלכות שחיטה וטרפיות. מהדורה ראשונה נדפסה בג'רבא התרע"ו. נדפס במהדורה חדשה בכרך אחד עם ספר "זכר צדיק" בארץ ישראל שנת התשע"ג.