ברכות קריאת שמע בערבית

[גרינפלד]

קיי"ל שתפילת ערבית רשות, ופירשו הראשונים שכשיש מצווה אחרת היא קודמת. ויש להסתפק האם גם ברכות ק"ש דערבית רשות; ובשבלי הלקט כתב שהם חובה כיון שקריאת שמע דאורייתא; אמנם בשו"ת שאילת דוד או"ח סי' א' ד"ה מ"ש וד"ה מ"ש כת"ר באות י"א י"ב כתב שרשות כתפילה; והאדרת [נדפס בקובץ צוהר אהל ברוך] הסתפק בזה. ושמעתי לדייק מלשון הגמ' ברכות י"ב ע"א "כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו", קצת משמע שזה חיוב; מיהו למג"א סי' ע' [מובא במשנ"ב סק"ב] שנשים אף שפטורות מקריאת שמע ומברכותיה ס"ל שחייבות במצוות יציאת מצרים וחייבות גם בברכות שלאחריה, ולפי"ז אף אם ברכות ק"ש דערבית רשות, מ"מ ואמונה זה חובה [ועוד יל"ע בסוגיא דברכות].
והנה בב"י סי' נ"ג ס"ו תמה על המנהג שקטן יורד לתיבה במוצ"ש והרי אינו יכול להוציא ידי חובה, וכתב בסוף דבריו "איכא למימר דתפלת ערבית שאני דרשות היא", וכיוצא בזה בבהגר"א שם, ולא נתבאר בדברי הב"י במה הש"צ מוציא בערבית; ובמשנ"ב כתב [לדידן שקטן לא יורד למעריב] שהחיסרון מצד הברכו, עכ"ד, ולכאורה הברכו שייך לברכות וא"כ הב"י שכתב לתרץ שתפילת ערבית רשות, יוצא מדבריו שגם הברכות רשות. ואולי יש לדחות שהברכו הוא רק מכוח הציבור ועיקר אספת הציבור הוא לצורך התפילה וממילא לא חמור מהתפילה.
ולכאורה כל זה תלוי במה שידוע לדון אם ברכות ק"ש עיקרם משום הק"ש או משום התפילה [וידוע להוכיח שמצד אחד אפשר לברך ברכות ק"ש מפלג המנחה, אלמא הוא חלק מהתפילה; ומצד השני על ספק ק"ש חוזר עם הברכות, וכן ניתן לאומרם גם אחר עלות השחר, אלמא שזה חלק מהק"ש, ומשמע שיש שני עניינים].
הלבוש סי' נ"ה סעי' א' לענין חיוב שבעה קדישים מנה ביניהם קדיש שלאחר ברכות ק"ש של ערבית כי הוא חובה, ולא מנה שלאחר תפילת ערבית כי הוא רשות, ושמעתי להוכיח מזה שהברכות הם חובה; מיהו לשון המשנ"ב ס"ק ה' "אחר קריאת שמע של ערבית", ולפי"ז יתכן ששייך לק"ש עצמו שהיא חובה מדאורייתא.​

 

[חכימא]

קיי"ל שתפילת ערבית רשות, ופירשו הראשונים שכשיש מצווה אחרת היא קודמת. ויש להסתפק האם גם ברכות ק"ש דערבית רשות; ובשבלי הלקט כתב שהם חובה כיון שקריאת שמע דאורייתא; אמנם בשו"ת שאילת דוד או"ח סי' א' ד"ה מ"ש וד"ה מ"ש כת"ר באות י"א י"ב כתב שרשות כתפילה; והאדרת [נדפס בקובץ צוהר אהל ברוך] הסתפק בזה. ושמעתי לדייק מלשון הגמ' ברכות י"ב ע"א "כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו", קצת משמע שזה חיוב; מיהו למג"א סי' ע' [מובא במשנ"ב סק"ב] שנשים אף שפטורות מקריאת שמע ומברכותיה ס"ל שחייבות במצוות יציאת מצרים וחייבות גם בברכות שלאחריה, ולפי"ז אף אם ברכות ק"ש דערבית רשות, מ"מ ואמונה זה חובה [ועוד יל"ע בסוגיא דברכות].
והנה בב"י סי' נ"ג ס"ו תמה על המנהג שקטן יורד לתיבה במוצ"ש והרי אינו יכול להוציא ידי חובה, וכתב בסוף דבריו "איכא למימר דתפלת ערבית שאני דרשות היא", וכיוצא בזה בבהגר"א שם, ולא נתבאר בדברי הב"י במה הש"צ מוציא בערבית; ובמשנ"ב כתב [לדידן שקטן לא יורד למעריב] שהחיסרון מצד הברכו, עכ"ד, ולכאורה הברכו שייך לברכות וא"כ הב"י שכתב לתרץ שתפילת ערבית רשות, יוצא מדבריו שגם הברכות רשות. ואולי יש לדחות שהברכו הוא רק מכוח הציבור ועיקר אספת הציבור הוא לצורך התפילה וממילא לא חמור מהתפילה.
ולכאורה כל זה תלוי במה שידוע לדון אם ברכות ק"ש עיקרם משום הק"ש או משום התפילה [וידוע להוכיח שמצד אחד אפשר לברך ברכות ק"ש מפלג המנחה, אלמא הוא חלק מהתפילה; ומצד השני על ספק ק"ש חוזר עם הברכות, וכן ניתן לאומרם גם אחר עלות השחר, אלמא שזה חלק מהק"ש, ומשמע שיש שני עניינים].
הלבוש סי' נ"ה סעי' א' לענין חיוב שבעה קדישים מנה ביניהם קדיש שלאחר ברכות ק"ש של ערבית כי הוא חובה, ולא מנה שלאחר תפילת ערבית כי הוא רשות, ושמעתי להוכיח מזה שהברכות הם חובה; מיהו לשון המשנ"ב ס"ק ה' "אחר קריאת שמע של ערבית", ולפי"ז יתכן ששייך לק"ש עצמו שהיא חובה מדאורייתא.​

דברי השאלת דוד תמוהין ביותר, שר"ל שאף קריאת שמע של ערבית היא רשות, וזה דבר שא"א לאמרו.

ולמאי דקי"ל ק"ש דאורייתא, אף של ערבית כן, ואם נסתפק לו אם קרא קריאת שמע או לא קוראה בברכותיה כדקי"ל סימן סז, ואין שום חילוק בזה בין של ערבית לשל שחרית, הרי שברכות ק"ש של ערבית חובה.

ודברי האדר"ת לא מצאתי.

 

[גרינפלד]

דברי השאלת דוד תמוהין ביותר, שר"ל שאף קריאת שמע של ערבית היא רשות, וזה דבר שא"א לאמרו.

ולמאי דקי"ל ק"ש דאורייתא, אף של ערבית כן, ואם נסתפק לו אם קרא קריאת שמע או לא קוראה בברכותיה כדקי"ל סימן סז, ואין שום חילוק בזה בין של ערבית לשל שחרית, הרי שברכות ק"ש של ערבית חובה.​

יישר כוח עצום.
והראיה שהבאת מספק קרא ק"ש שחוזר עם הברכות - לכאורה זו ראיה ברורה.
ובאמת הראוני במג"א סי' רל"ו סס"ק א', שברכות ק"ש חובה.
ואחר כל זה נשאר לי להסתפק שהנה ברכות ק"ש קוראים מצד הק"ש; בין בציור הזה של ספק, ובין אחרי עלות השחר, שתפילת מעריב אין, וברכות ק"ש בחלקם יש;
ומצד שני כשמתפללים מפלג המנחה, וקיי"ל לעיקר דינא שלא יוצאים אז בק"ש, מ"מ בברכות יוצאים.
וצ"ל שמכיון שקיים אמירת ברכות מצד שזה דומה לתפילה, לא הצריכוהו לקרוא שוב מצד הק"ש. [ואמנם זה חידוש].
וא"כ יש להסתפק באדם שיודע שלא יוכל לקרוא ק"ש בלילה, ומתפלל מפלג, ונמצא שכל חיובו הוא רק מצד שזה דומה לתפילה, כאן אולי זה יהיה רשות.
ואם יש לך הגדרה ברורה יותר - אשמח לשמוע.​

 

[גרינפלד]

ודברי האדר"ת לא מצאתי.

ועי' בהמשך.

 

[חכימא]

יישר כוח עצום.
והראיה שהבאת מספק קרא ק"ש שחוזר עם הברכות - לכאורה זו ראיה ברורה.
ובאמת הראוני במג"א סי' רל"ו סס"ק א', שברכות ק"ש חובה.
ואחר כל זה נשאר לי להסתפק שהנה ברכות ק"ש קוראים מצד הק"ש; בין בציור הזה של ספק, ובין אחרי עלות השחר, שתפילת מעריב אין, וברכות ק"ש בחלקם יש;
ומצד שני כשמתפללים מפלג המנחה, וקיי"ל לעיקר דינא שלא יוצאים אז בק"ש, מ"מ בברכות יוצאים.
וצ"ל שמכיון שקיים אמירת ברכות מצד שזה דומה לתפילה, לא הצריכוהו לקרוא שוב מצד הק"ש. [ואמנם זה חידוש].
וא"כ יש להסתפק באדם שיודע שלא יוכל לקרוא ק"ש בלילה, ומתפלל מפלג, ונמצא שכל חיובו הוא רק מצד שזה דומה לתפילה, כאן אולי זה יהיה רשות.
ואם יש לך הגדרה ברורה יותר - אשמח לשמוע.​

ברכות ק"ש הם חיוב בפני עצמם אף ללא קיום מצות קריאת שמע, והם חיוב גמור ואינו נוגע לתפילה, אלא חיוב בפני עצמו.

ומצד שני- מצות קריאת שמע לאמרה בברכותיה, אף שאין זה לעיכובא.
כמדומה שזה מיישב הכל, הלא כן?

 

[גרינפלד]

ברכות ק"ש הם חיוב בפני עצמם אף ללא קיום מצות קריאת שמע, והם חיוב גמור ואינו נוגע לתפילה, אלא חיוב בפני עצמו.

יש מקום לדון כן, אבל יתכן שמכיון שמצאנו שאפשר לומר מפלג כמו תפילה - דינו כתפילה, בפרט אם נקרא בלשון הרמב"ם שמש"כ שתפילת ערבית רשות ולכן לא מדקדקים בזמנה - זה הולך גם על הברכות. [וכן שלא בא לבאר רק את שבת].​

 

[גרינפלד]

ומצד שני- מצות קריאת שמע לאמרה בברכותיה, אף שאין זה לעיכובא.
כמדומה שזה מיישב הכל, הלא כן?

לכאורה עדיין לא מיושב כ"כ מדוע מי שקרא ובירך מבעוד יום מפלג, ונוקטים שלא יצא יד"ח ק"ש - לא צריך לברך את הברכות כשקורא בערב.
ולכן כתבתי שמכיון שקיים בוודאות משהו - סגי בזה.
מיהו יתכן תשובה אחרת, שלגבי הדרבנן של ברכות - נוקטים כשיטות שיוצאים ק"ש מפלג; ורק לגבי הדאורייתא לא סומכים על זה [ובפשטות אפי' לא ספק].

 

[חכימא]

לכאורה עדיין לא מיושב כ"כ מדוע מי שקרא ובירך מבעוד יום מפלג, ונוקטים שלא יצא יד"ח ק"ש - לא צריך לברך את הברכות כשקורא בערב.
ולכן כתבתי שמכיון שקיים בוודאות משהו - סגי בזה.
מיהו יתכן תשובה אחרת, שלגבי הדרבנן של ברכות - נוקטים כשיטות שיוצאים ק"ש מפלג; ורק לגבי הדאורייתא לא סומכים על זה [ובפשטות אפי' לא ספק].

זהו, שנחלקו בזה הראשונים, ולהשיטות שאף לר' יהודה אין יוצאין ידי חובת ק"ש קודם הלילה תקשי.