מאמר תורני ברכה על מקום שנעשו בו ניסים לאבותינו- פ' יתרו

ברכה על מקום שנעשו בו ניסים לאבותינו​

הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וילפינן שמברכים על הניסים מיתרו דאמר רבי יוחנן אמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. ובגמ' תנו רבנן הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה - על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום.​

ביאור הנס באבן שישב עליה משה​

וראשית כל צריך להבין מה היה הנס במלחמת עמלק והלא נס הוא דבר שאינו בדרך הטבע אך ניצחון במלחמה הוא דרך העולם שיש שנוצחים ויש שמפסידים ועל מה יש לברך. ויש לבאר בב' אופנים:

ביאור ע"פ האבן עזרא​

הנה האבן עזרא בפרשת בשלח [על הפסוק התיצבו וראו] הקשה וז"ל יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט, לולי תפלת משה היה חולש את ישראל. והשם לבדו שהוא עושה גדולות (איוב ה, ט) ולו נתכנו עלילות (ש"א ב, ג) סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא ראו גלות והיתה להם נפש גבוהה, כאשר הזכרתי בדברי משה בפ' ואלה שמות עכ"ל.

והדברים נפלאים שמחמת היותם עבדים כמה דורות במצרים אין בכח הנפש שלהם להלחם עד שהקב"ה סיבב שכל הדור היוצא ממצרים ימות במדבר מחמת שאין בהם כח להילחם בכנענים ולנחול את הארץ. מבהיל עד מאוד!

ומעתה ברור כמו שכתב האבן עזרא גודל הנס שבנצחון בני ישראל על עמלק.

ביאור ע"פ רש"י בשלח​

ועוד יש לבאר ע"פ מש"כ רש"י על הפסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש וז"ל שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות עכ"ל וא"כ י"ל שיש לברך על נס זה של העמדת השמש.

ובמהרש"א שם משמע שהנס הוא על ניצחון המלחמה וז"ל לפי מה שמבואר לעיל שבמקום הנס מברכין ה"נ מקום ראש הגבעה אשר שם האבן הזה הוא מקום הנס בנצחון המלחמה שעל ידי זה הרים משה ידיו וגבר ישראל עכ"ל.

בגדר מקום שנעשה בו נס​

אולם צ"ב דהנה בתוס' שם כתבו וה"ה מקום שנפל שם מחנה סנחריב דלא גרע חזקיה מאדם המסוים אלא לא חש לפרש לפי שידוע המקום סביב ירושלים. ושוב היה נראה לרבינו יהודה כיון שאין הנס ידוע ע"פ המקום כי הנך אין מברכין עליו אלא אותם שנעשה להם הנס. וכן כל אדם מברך על ניסו אף על פי שאינו ניכר מתוך המקום.

והעולה מדברי התוס' וכן פסק המשנ"ב ריח' סק"ז וז"ל כתב המ"א לכאורה משמע דדוקא הנך וכדומה שניכר הנס מתוך המקום [פי' שבראותנו מעברות הים נזכרים אנחנו שהמים אלו נחצו לגזרים וכן בירדן היה נס במים גופא כדכתיב בקרא וכן אבני אלגביש יודעים אנו שאלו הם האבנים שבהם נעשה הנס] אבל בלא"ה כגון בבואנו סמוך לירושלים שקרה שם נס בעת מלחמת סנחרב שיצא מלאך ה' והמית כל המחנה אין מברכין על כגון זה שעשה נסים שאין הנס ניכר מתוך המקום [פי' אף על גב שאפשר לכוין מקום שנעשה הנס אעפ"כ אין הנס ניכר שהרי לא בגוף האדמה נעשה הנס] מיהו על נס שלו אפי' אין ניכר מתוך המקום כל שמגיע למקום ששם קרה הנס מברך עכ"ל והנה בברייתא אמרינן שהרואה אבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק צריך שיתן הודאה ושבח וכן פסק בשו"ע שם.

וצ"ב מה שייכות האבן שישב עליה משה לעניין הנס וביותר לפי מה שמשמע במהרש"א שאין הדין דוקא באבן אלא במקום ולו יצוייר שתינטל האבן אכתי יכול לברך על המקום וזה צ"ב שהרי לפי הגדרת המשנ"ב בדברי התוס' בעינן שיהא הנס בגוף הדבר ולכך במקום נפילת סנחריב לא מברכים כיון שלא נעשה בגוף האדמה וא"כ מ"ש מאבן שישב עליה משה.

ואולי יש להציע לפני הצורבים דכאן, דרך אחת:

הנה באסתר רבה פ"ז מובא לשון הרע שדיבר המן על ישראל ואמר על מה דכתיב וינצלו את מצרים וז"ל המדרש וינצלו את מצרים וברחו להם, כיון ששמע פרעה שהיו בורחים הלך אחריהם להשיב את ממונו מה עשו לו היה עמהם אדם אחד ושמו משה בן עמרם ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים עד שנחרב ונכנסו כולם ביבשה בתוך הים ועברו כולם ואמר גם על מלחמת עמלק וז"ל המדרש מה עשה אותו משה פרנס שלהם, היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים אמר לו אותו משה בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק איני יודע אותן אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם או אם גבורי מלחמה מה עשה אותו משה נטל מקל בידו ואיני יודע מה עשה בו וכיון שבא עליהם איני יודע מה לחש עליהם ורפו ידיהם ונפלו לפניהם הה"ד ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב עכ"ל והנה מבואר דאומות העולם תלו את ניסי הקב"ה לעמו ישראל בכשפים שעשה כביכול משה רבינו ע"ה.

והנה בסנהדרין מ"ה מובא המעשה של שמעון בן שטח שהרג שמונים מכשפות באשקלון ובירושלמי פ"ו ה"ו מבואר שרמז לתלמידיו שיגביהו אותן מע"ג הקרקע כדי שלא יוכלו לפעול ע"י הכישוף וז"ל הירושלמי רמז לון כל חד מינכון יטול חדא ויטלטלינה מארעא ולא מצלח מה דו עבדה ע"כ הנה מבואר דאין כח הכישוף אלא כשעומד ע"ג הקרקע.

וכן מצאתי בספר מרגליות הים [עמ"ס סנהדרין שם] שהביא בשם בעלי התוס' לתורה [פ' וארא ח' יד] פס' ויעשו כן החרטומים בלהטיהם להוציא את הכנם ולא יכלו שאמרו במדרש לפי שהכנם היו מפסיקים בין רגל החרטומים ובין הקרקע ואין הכישוף מועיל רק כשרגלי המכשף מגיעים לארץ כדאיתא במעשה דשמעון בן שטח כו'.

ואולי י"ל ע"פ הנ"ל שע"י שהניחו אבן וישב עליה משה א"כ מוכח שהוא מעשה ניסים ולא מעשה כשפים דאין כשפים אלא ע"ג הקרקע ומשה לא היה ע"ג הקרקע אלא ע"ג האבן ולכן שפיר שייך לברך כיון שמוכח מן האבן הנס וזה חשיב שפיר שבאבן נעשה הנס דע"י האבן פעולת הניצחון והעמדת השמש לא שייך בהם כח הכישוף אלא הוא נס גרידא.

והעולה שהגדרת מקום שנעשה בו נס הוא לאו דוקא שיעשה בדבר עצמו נס אלא שיהא ניכר מן המקום הנס וזה שפיר שייך כאן.

ביאור עצת זרש להמן​

ובספר מרגליות הים שם ביאר ע"פ מעשה דשמעון בן שטח מה דאיתא עוד במדרש שם וז"ל ויעוין במד"ר אסתר פ"ט ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו' בכולם לא היו יודעים לתת עצה כזרש אשתו כו' אמרה אם לא תבוא עליו בחכמה במה שלא ניסה אחד מבני אומתו שאם תפילו לכבשן האש כבר הוצלו חנניה מישאל ועזריה כו' אלא צליב יתיה על צליבא דלא אשכחינן חד מן עמוי דאשתזיב מניה וע' בעץ יוסף שם שלכאורה תמוה מה חכמה יש בדבר הלוא מי שיוכל להציל מאש יוכל להציל גם מהצליבא וכדומה, אמנם הן הם תלו פעולות כל הנסים בכשפים ראה לע' שם פ"ז שאמרו כי משה בכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים וכו' ולכן התחכמה לתלות אותו שאם בכל מצב יוכל לפעול בכשפים בהיותו על הקרקע הנה כשיתלו אותו לא יועילו הכשפים, וכן צוה שמעון בן שטח להגביה המכשפות דלולא כן לא היו יכולים להן עכ"ל.

חילוק בין בלעם לשאר מכשפים​

אולם בספר הנ"ל הביא מהירושלמי בפ' חלק וז"ל אמנם יעוין בירושלמי פ' חלק, בתנחומא פ' מטות ובזהר בלק קצ"ג ב שבלעם הוה עביד בחכמתא דחרשוי דטאסין באוירא הוא ומלכי מדין עד שהראה להם פנחס ציץ הקודש [כלו' שהיו עושין כשפים בהיותם עפים באויר עד שבא פנחס והראה להם את הציץ ונפלו], ויתכן דבלעם שאני כדסיימו שם בזהר אר"ש כל מלויי דבלעם חייבא תקיפין אינון והא אוקמוה חברייא דכתיב ולא קם נביא בישראל עוד כמשה כו', אבל שאר מכשפות לא יכולות רק בעמדן על הקרקע עכ"ל.

והנה אי בלעם היה שווה לכל הפחות למרע"ה להבדיל א"כ אף שלא היה על הקרקע יכלו לתלות בכשפים הדרא קושיין לדוכתא.

 

[צפנת פענח]

ויתכן דבלעם שאני

למה א"א ליישב בפשיטות שהתחיל את הכישוף בהיותו בקרקע והכישוף יכול להתמשך גם כאשר הוא באויר

 

[זוטא]

למה א"א ליישב בפשיטות שהתחיל את הכישוף בהיותו בקרקע והכישוף יכול להתמשך גם כאשר הוא באויר

ייתכן, אך אכתי לא יהני דגבי משה נמי איכא למימר הכי. יש"כ