אי' בתרגום שיר השירים (פרק ו' פסוקים ז' ח' ט'): כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ - ומלכות בית חשמונאי כולהון מלין פקודיא כרמונא [ומלכות בית חשמונאי כולם מלאים מצוות כרימון], מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ - בר מן מתתיה כהנא רבא ובנוהי דאינון צדיקין מכולהון ומקיימין פקודיא ופתגמי אורייתא בצחותא [מלבד מן מתתיה הכהן הגדול ובניו שהם צדיקים מכולם ומקיימים המצוות ודברי התורה בנקיות], שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת - באדיין קמו יונים וכנישו שתין מלכין מבנוי דעשו מלובשי שריונין רכבין על סוסון ופרשין [ואז קמו יונים ואספו ס' מלכים מבני עשו מלובשי שריונין רוכבים על סוסים ופרשים], וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים - ותמנין דוכסין מבנוי דישמעאל רכבין על פליא [ושמונים דוכסים מבני ישמעאל רוכבים על פילים], וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר - בר מן שאר עממיא ולישניא דלית בהון מנין, ומניאו אלכסנדרוס מלכא עליהון לרישא, ואתו לאגחא קרבא לירושלם [מלבד מן שאר עמים ולשונות שאין להם מספר, ומינו את אלכסנדרוס המלך עליהם לראש ובאו לירושלים להילחם], אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי - ובעדנא ההיא הות כנישתא דישראל דמתילא ליונתא שלמתא [ובזמן ההוא היתה כנסת ישראל שמשולה ליונה תמימה], אַחַת הִיא לְאִמָּהּ - פלחא בלב חד למרהא ואחידא לאורייתא ועסקא בפתגמי אורייתא בלב שלים, [עובדת בלב אחד לאדונה וקשורה לתורה ועוסקת בדברי התורה בלב שלם], בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ - וברירן זכותהא כיומא דנפקת ממצרים [וברורים ונקיים זכויותיה כיום שיצאה ממצרים], רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ - הא בכן נפקו בני חשמונאי ומתתיה וכל עמא דישראל ואגיחו בהון קרבא, ומסר ה' יתהון בידהון, וכד חזו יתבי פלכיא אשירו יתהון ומלכות ארעא ושלטוניא וקליסו להון. עכ"ל התרגום, והוא יקר המציאות.
הנה התרגום מחדש לנו דבר חידוש, שעם היוונים באו גם כן בני עשו וישמעאל להילחם, והענין בזה הוא כמו שכתב בפרי צדיק (אות ב): בנוסח על הנסים וכו' אומרים ג' לשונות "וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך" וכו', ענין הג' דברים שחישב הוא, דשרשי הקליפה הם הקנאה והתאוה והכבוד, שורש הקליפות דעשו וישמעאל וכו', קליפת ישמעאל נקרא חמור וכו' והיינו קליפת התאוה וכו', ועשו קליפת שור וכו' קליפת הקנאה ורציחה, ועמלק קליפת כלב וכו', והוא קליפת הגאוה והכבוד וכו', ומלכות יון איתא (בב"ר פרשה ב') וחשך זה מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל כו', וכתבו בספרים הקדושים חשך ר"ת חמור שור כלב, ג' קליפות הנזכרים, דקליפות היונים היה מינות, וזה שורש כל הקליפות, שבא מהגאוה, שגבה לבם שהם חכמים בעיניהם, ומזה באו למינות, וע"י כן באו ג"כ לב' הקליפות, שהם הקנאה והתאוה וכו' עיי"ש.
ולכן באו עם היוונים מבנוי דעשו וישמעאל. וכנגד שלש קליפות הנזכרים, הזכיר התרגום ג"כ ג' לשונות על החשמונאים, "מלין פקודיא כרמונא", "צדיקין מכולהון" "ומקיימין פקודיא ופתגמי אורייתא בצחותא", וכן ג' לשונות על כלל ישראל "פלחא בלב חד למרהא", "ואחידא לאורייתא", "ועסקא בפתגמי אורייתא בלב שלים", זה לעומת זה עשה האלקים.
