בעניין ריבוי בשיעורים

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מחלליה מות יומת (לא יד)

נחלקו הראשונים האם האיסור בריבוי בשיעורים הוא מן התורה או מדרבנן, כגון שהיה צריך לחולה שיש בו סכנה גרוגרת אחת וקצר ב׳ גרוגרות בעוקץ אחד, שלא הרבה בפעולות קצירה אלא הוסיף בשיעור של אותה הקצירה. דדעת הרשב״א המובא בר״ן ביצה ט: מדפי הרי״ף, דהוי רק מדרבנן, אמנם דעת הר״ן שם דהוי מן התורה.
וכתב הר״ן שם להוכיח דהוי מן התורה, מדברי הגמ׳ במנחות סד: שמסתפקת בחולה שיש בו סכנה והוצרך לשתי גרוגרות, ויש שלשה גרוגרות בעוקץ אחד או שני גרוגרות בשני עוקצים, האם מביאים שתי גרוגרות כדי למעט באוכל הנקצר, או שלש מייתינן כדי למעט במעשי הקצירה.
והקשה הר״ן, דאם ריבוי בשיעור הוא רק מדרבנן, וריבוי קצירה הוא מן התורה, א״כ פשיטא דעדיף לן להרבות בשיעור שהוא רק איסור דרבנן, מאשר להרבות בקצירות שהוא איסור דאורייתא.

והנה האחרונים הקשו, דהא גם אי נימא דריבוי בשיעורים הוא מדאורייתא, מ״מ אין בזה חיוב סקילה אלא רק איסור כעין חצי שיעור, כמו שכתב המנ״ח במצוה ל״ב אחרי מוסך השבת בענין פיקוח נפש וכ״כ בשו״ת חת״ס ח״ו סי׳ צ״ט, וא״כ גם לטעמיה של הר״ן תיקשי, הרי עדיין פשיטא דעדיף לרבות בשיעור שהוא איסור שאין בו סקילה וחטאת, מאשר לרבות במעשי קצירה שהוא איסור דאורייתא.
וכתב לבאר בהוד צבי ח״ב סי׳ ח׳, דאע״פ שקצירת ב׳ עוקצין יותר חמור מאשר קצירת ג׳ גרוגרות בעוקץ אחד, מ״מ כשהוא קוצר ב׳ גרוגרות הכל לצורך פיקו״נ, ויש היתר של פיקו״נ על ב׳ הגרוגרות, משא״כ היכא דקוצר ג׳ גרוגרות הרי יש גרוגרת אחת שאין בה ההיתר של פיקו״נ, ונהי דאיסור זה קל יותר מאשר תוספת של מעשה קצירה, מ״מ הרי אינו בשביל פיקו״נ. ולכן אע״פ שהאיסור של ריבוי מעשי קצירה חמור יותר בעצמותו, מ״מ ספק הגמ׳ הוא משום שעל כולן יש היתר של פיקו״נ משא״כ בריבוי בשיעורים, ובאמת כבר כתב סברא זו בשו״ת חת״ס שם.

והקשה בהוד צבי שם, דא״כ מאי קשיא ליה להר״ן על הרשב״א, הא גם אי נימא דריבוי בשיעורים הוא רק מדרבנן, וא״כ מצד חומר האיסור ריבוי בשיעורים קל יותר, מ״מ נשאר הספק דשמא עדף לן לעשות הריבוי בקצירות שכולו לצורך פיקו״נ, משא״כ ריבוי בשיעור שיש כאן גרוגרת אחת שהיא עכ״פ בלא היתר של פיקו״נ, אע״פ שהאיסור רק מדרבנן

ונראה לומר דבביאור קושיית הר״ן יש לבאר בב׳ אופנים, חדא דכיון דריבוי בשיעור הוא מדרבנן וריבוי בקצירה הוא מן התורה א״כ ודאי הוא חמור יותר ומדין הקל הקל תחילה צריך לעשות את הריבוי בשיעורים. ועל זה שפיר הקשה בהוד צבי, די״ל דאע״פ שהוא חמור יותר מ״מ כיון שכולו בהיתר של פיקו״נ טפי עדיף.
אמנם יש לבאר הקושיא באופ״א, דכיון דמה״ת ליכא איסור כלל לרבות בשיעורים והוי היתר גמור, א״כ מן התורה פשיטא דעדיף להרבות בשיעור דהא אין בזה איסור כלל ולמה לרבות בקצירה בחנם [ומה״ת הוי כמו שיש לפניו ב׳ גרוגרות בעוקץ אחד, וב׳ גרוגרות בב׳ עוקצים, דצריך למעט במעשי קצירה]. וכיון שמה״ת צריך למעט בקצירה ולקצור את הג׳ גרוגרות, איך יתכן שמדרבנן יעשה להיפך הא בזה נמצא שרבנן מקילים על דברי תורה בקום ועשה.
ועל זה אין לומר כסברת ההוד צבי הנ״ל, דמ״מ כיון
דמה״ת אין שום איסור בדבר עליו למעט בקצירה, וק״ל.

ובדעת הרשב״א יש ליישב, דס״ל דגם החיוב למעט במעשי קצירה אינו מן התורה, ומה״ת כל שב׳ הגרוגרות הוו לצורך פיקו״נ אין איסור בדבר. וא״כ כל ספק הגמ׳ שם הוא רק מדרבנן, וכיון דהוי מדרבנן לא קשה איך יכולים להקל על דבר תורה, דהרי הכל מדרבנן, וכ״כ ליישב הגר״א גניחובסקי זצ״ל בספר בני ראם סי׳ פ״ו סוף אות ה׳.

והנה בדרשות מהרי״ט פרשת ויקהל כתב לפרש הכתוב דהכא, כי קדש היא "לכם", היינו שהיא מסורה לכם ונדחית מפני פיקוח נפש, ואעפ״כ אם חילל שבת יותר מן הצורך, כגון שהיו צריכים שני תאנים בשביל חולה, ויש שלשה תאנים בעוקץ אחד, ושני תאנים בשני עוקצים, דמסקינן במנחות סד: דמוטב שיתלוש העוקץ של שלשה בקצירה אחת ולא שנים בשתי קצירות, ואף על פי שהם צורך החולה, מ״מ "מחלליה" נקרא ו"מות יומת".
ומבואר מדברי מהרי״ט שנקט דמי שיכול לקצור עבור חולה בקצירה אחת וקצר בב׳ קצירות, הוי חילול שבת דאורייתא וחייבים עליו סקילה, ודלא כמשנ״ת בדעת הרשב״א.​

 

[גרינפלד]

והנה האחרונים הקשו, דהא גם אי נימא דריבוי בשיעורים הוא מדאורייתא, מ״מ אין בזה חיוב סקילה אלא רק איסור כעין חצי שיעור, כמו שכתב המנ״ח במצוה ל״ב אחרי מוסך השבת בענין פיקוח נפש וכ״כ בשו״ת חת״ס ח״ו סי׳ צ״ט, וא״כ גם לטעמיה של הר״ן תיקשי, הרי עדיין פשיטא דעדיף לרבות בשיעור שהוא איסור שאין בו סקילה וחטאת, מאשר לרבות במעשי קצירה שהוא איסור דאורייתא.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובחידושי חת"ס גיטין ח: כתב מכח זה דבאמת בהו"א דגמ׳ איכא איסור סקילה בריבוי בשיעורים, ורק למסקנא שם אין בזה איסור סקילה, ע"ש.​