סדרת מאמרים בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק י'

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת​

חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה
חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה
חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים
חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב
חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה
חלק ו' - חָתוּל, יוֹנָה, כֶּלֶב
חלק ז' - נָחָשׁ, נֶשֶׁר
חלק ח' - סוּס, סַלָּמַנְדְּרָא, עוֹרֵב, עַיִט, עַכְבָּר

חלק ט' - עַקְרָב, עָרוֹד, עוֹרֵב, פולה, פיאו, פִּיל

חלק י'

פִּיל [חלק ב']

האם שֶׁנְהַבִּים הוא שמם של הפילים/ כמה שנים הפיל חי/ לאן הפיל נעלם לפתע פתאום/

ו] שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים (מלכים א' י, כב). אמר בו התרגום שן פיל, ושמא סבר בו שהיא מלה מורכבת. (ספר השרשים ח"ב לרבינו יונה בן גנאח)

ז] אמר ר' יצחק הספרדי ז"ל מה שאמר בעל השורשים בתרגום שנהבים שן דפיל, אולי חושב שהיא מלה מורכבת, ומדבריו אלה של בעל השרשים נראה שהיה רחוק בעיניו מה שאמר התרגום בפי' שנהבים. ואני אומר שאם היתה כוונת התרגום שיני הפילים לא הפילים עצמם ודאי זה רחוק, אבל דע שמלה זו רבוי, והיחיד שנהב, והיא מורכבת משתי מלים שן הב, וענינה שניתן לפיל שן גדולה, כלומר נבראת לו שן גדולה משונה מכל בעלי החיים זולתו, ולפיכך נקרא הבעל חי הזה עצמו על שם שנו, ואין הכוונה אלא על הפילים עצמם [1], אלא שנתכנו על שם השן מחמת גדלה, והראיה שהכוונה על הפילים עצמם, שהרי נאמרו עם הקופים ותוכיים, ואלו בעלי החיים עצמן בלי ספק. (מבוא לספר רי"ף על חולין)

ח] הפיל או שנהב הוא גדול מכל חיות הארץ, כי גבהו שמונה או תשע אמות, גופו עב מאד, רגליו עבים ודומים כמו ארבעה עמודים, מאכלו דשא ועשב ועלי אילנות, וחי מאה שנים. וכאשר יגיע לארבעים שנה יצמחו לו שני שינים גדולים בלחי התחתון מחוץ לפיו, כחצי אמה אורך כל אחד, וכאשר יהיה בן ארבעים ושתים שנים יפלו מפיו ויצמחו אחרים תחתיהם, וכן כשיגיע לארבעים וארבע שנים יפלו אלו ויצמחו אחרים, ובכל פעם אשר יחליפו יתעבו ויגדלו ארכם יותר, וכן יעשה פעמים רבות, עד היותם באורך שלש אמות, ועבים כזרוע איש, אשר משקל השן לפעמים ק"ן ליטראות, והאמנים עושים ממנו כלים שונים, ויש לו חוטם ארוך תולה בין השינים אלה ומכסה פיו, ועל ידו עוקר דשא עשב הארץ ומכניסם לתוך פיו, כי לא יוכל להגיע בראשו לארץ בעבור גבהו וקוצר צוארו, וכאשר יכרע לא יוכל קום בעצמו בלתי עזר זולתו, ובחוטמו יכול לשרש אילנות ברוב כחו, ובו יכה לכל חי וימותו בזעמו, והוא יכול לשאת משא על כתפיו שלשת אלפים ליטראות, וילך ביום אחד ארבעים פרסאות, והוא יכול לשחות במים ולשוט דרך נהר, אבל אז יזקיף חוטמו למעלה מן המים לבל יכנסו מים בתוכו ויחנק. (ספר הברית ח"א מאמר י"ד פ"ג)

ט] משלים המסופרים.

בימי מלחמות הרומאים לפנים השתמשו בשנהבים לצרכי התכסים, והיה לרומאים שנהבים מלומדי מלחמה, בעזרתם נחלו נצחונות גדולים. ויהי כאשר נלחמו עם הצרפתים הם הגאללים לפנים, ולא יכלו צבאות צרפת לעמוד בקשרי המלחמה, כי סוסי הפרשים בראותם את השנהבים חרדו מפניהם וינוסו, ולא נתנו לרוכביהם להלחם. אך בעמל רב הצליחו הצרפתים להכניע מחנה אחד ממחנות האויב ולקחת שללו, ובשלל הזה היה גם שנהב אחד, וישישו הצרפתים על השלל הזה, כי הביאו את השנהב אל מחניהם, וילמדו את סוסיהם להתרגל בו, ולבל יוסיפו לחרוד מפני מראה החיה הגדולה הזאת.

ויעברו ימים ויעלם השנהב פתאום בלילה אחד ועקבותיו לא נודעו, ויהי כאשר חקרו ודרשו על אודותיו את השומרים אשר עמדו על משמרתם במחנה בלילה ההוא, ויודע כי לא הוצא השנהב כל העת ממקומה, ובכן לא נגנב, אבל נעלם במקום המשמר, ומה איפוא נעשה בו, אין זאת כי אם נטבח ונאכל על בוגד, ויחופש וימצא פקיד צבא אחד, וימתח עליו החשד כי הוא אכל את השנהב בלילה ההיא, והמשפט בא לפני בי"ד של צבא כחק, והחקירה והדרישה החלה.

ותהי השאלה הראשונה: היכול אדם לאכול שנהב בלילה אחד, ולמען יימצא מענה נכון על השאלה הזאת נקרא מומחה בהלכות אכילה איש אשר עשה לו שם גדול בעולם בתור זולל וסובא אשר לא היה כמוהו ואחריו לא יהיה, וישאלוהו השופטים בבית דין: היכול אתה לאכול שנהב בלילה אחד, ויען המומחה ויאמר בשר שנהב עוד לא אכלתי מעודי, ועל כן לא אוכל לדעת הדבר הזה, ויוסיפו השופטים ויאמרו: ואם יהיה למשל חתול גדול כשנהב היכול אתה לאכלו בלילה אחד, והמומחה ענה גם בשר חתול לא אכלתי, ויוסיפו השופטים שאלה: ואם יהיה ברבר אבוס לפניך והוא גדול כשנהב האם תוכל לאכלו בלילה אחד, ויען המומחה בשמחה רבה ויאמר ברבור אבוס לוא יהיה גדול כשנהב אכול אוכלהו בלילה אחד, אם אך יהיה לי יין לרוב לשתות בעת אכלי וגם תפוחים מבושלים לא יחסרו לי. ועפ"י חות דעת מומחה זה נחרץ מאת השופטים משפט כי יכול היה הפקיד הנאשם לאכול את השנהב באותו הלילה.

ואז נגשו השופטים לדון את השאלה השנית: האם רק הפקיד הזה אכל את השנהב הוא ולא אחר, כי שחדוהו הרומאים בכסף ויבגוד בארץ מולדתו. ואז החלו לחקור את העדים וימצאו עד מהרה עדים אשר העידו עדותם בבי"ד כנגד הנאשם. אחד העדים העיד כי שמע פעם אחת מפי הפקיד ההוא בהללו את בשר השנהב כמאכל תאוה ויהי הדבר לאות ומופת נאמן כי אכל את השנהב כי לולא זאת מאין ידע טעם בשר שנהב. ועד אחר העיד כי ראה ביד הפקיד מטבעות רומא ומאין באו לו המטבעות האלה אם לא קבל כסף בתור שוחד מאת האויב. וככה נמצאו גם עדים אחרים עדים מפי עדים, וגם היו גינרלים אשר נשבעו באמונתם ובכבוד בגדי השרד ובכלי נשקם וכל הקדוש להם בעת ההיא, כי הפקיד הנאשם אכל את השנהב, ולא מצא הבי"ד כל צד זכות להנאשם ויחרוץ עליו משפט מות.​

צבי יחזקאל מיכלזאהן בועד הרבנים דפה.​

(הבאר שנה ה' עמוד נא)
​

---

[1] וכך מסתבר כדברי ר' יצחק ב"ר שמואל הספרדי הנ"ל, שמצינו שכאשר הפסוק מדבר רק על השן של הפיל, הוא קורא לו שן בלבד ולא שנהב, כמו במלכים א' (י, יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל, וביחזקאל (כז, טו) בְּנֵי דְדָן רֹכְלַיִךְ אִיִּים רַבִּים סְחֹרַת יָדֵךְ קַרְנוֹת שֵׁן, פי' המפרשים שן של פיל, וכאשר הוא מדבר על הפיל בעצמו, הוא קורא לו שנהב, ודו"ק. וראה ברש"י דברי הימים ב' (ט, כא) שכתב: שן פיל ופיל עצמו.​