סדרת מאמרים בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק ו'

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת​

חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה
חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה
חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים
חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב

חלק ה' - חוֹל, חֲזִיר, חֲמוֹר, חֲסִידָה

חלק ו'

חָתוּל

א] החתול בת עינו מתגדל ומתחסר עם הלבנה. (שבט מוסר פרק י"א)

ב] המאכיל דם האדם לחתול נעשה חלש אותו אדם. (רש"י שבת עה: ד"ה כיון דחלשא)

יוֹנָה

דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חודש זכר ונקבה חוץ מחודש אדר שאין יולדין. (רשב"ם בבא בתרא פ. ד"ה הלוקח)

כֶּלֶב

א] וּבָשָׂר בַּשָֹּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ, לָמָּה לַכֶּלֶב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיָּבִים אַתֶּם לַכְּלָבִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְהָיוּ הַמִּצְרִיִּים יוֹשְׁבִין כָּל הַלַּיְלָה וְקוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְהַכְּלָבִים נוֹבְחִין לָהֶם וּלְיִשְׂרָאֵל אֵינָן נוֹבְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְפִיכָךְ אַתֶּם חַיָּבִים לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ. (מדרש רבה משפטים פ' לא סי' ט)

ב] רבי ישעיה [1] תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים [2] תעניות, אמר, כלבים שכתוב בהם (ישעיה נו, יא) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו, ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גלה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים ליזקק אליך להגיד לך במה זכו הכלבים לומר שירה, לפי שכתוב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם [3] שכותבים בהם תפלין ומזוזות וספרי תורה, על כן זכו לומר שירה. ולענין השאלה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. (סוף פרק שירה בילקוט שמעוני פ' בא רמז קמז)

ג] שמעתי כי בארץ ישראל פסלו ס"ת המעובד בצואת כלבים וכו', ועוד טעו בהלכה פשוטה בכמה מקומות בתלמוד דאמר אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, כי בשביל ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו זכו כלבים לעבד מצואתן עורות לכתוב בהן ס"ת תפילין ומזוזות, והקב"ה אינו מקפח שכר הכלבים והם באו ומקפחין את שכרם ופוסלים ס"ת, וגם בכתיבתן נהגו כל ישראל לתת בדיו החרי"ת, והוא קנקנתום דתנן חרתא דאושכפי, הנקרא איירמנט, שנעשה מצואת הכלבים ומחומץ שלהם, אף על פי שהוא סתם יינן דקא אזיל לאיבוד, ומזה הטעם התירו בני צרפת בדיו שלהן שעושין הגויים מקליפת עץ היזמי והיגי ומבשלין אותו בחומץ שלהם ובמים, דמותר דאזיל לאבוד, והשתא הכתיבה עצמה התירו כל ישראל מענין צואת כלבים עבוד העור לא כל שכן, וכן כתב רבינו שרירא ז"ל. (המנהיג הלכות תפילין)

ד] נפלינו אני ועמי החברים פליאה על החכמים, איך שכחו ההלכה הפשוטה בתלמוד דאמרו אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שבשכר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו זכו כלבים לעבד מצואתם עורות לכתוב בהם ס"ת תפילין ומזוזות, ומדקאמר זכו הא למדת שהעיבוד ההוא טוב מאד מכל שאר העיבודים, דאי לא תימא הכי, מאי האי דקאמר זכו, ומי יודע שבאותו עבוד מעבדין כלל, והקב"ה אינו מקפח את שכר הכלבים, והם באין ומקפחים את שכרם לפסול את הספר המעובד בצואתם, לא יפה הם עושים, ולא יתכן כלל ליראי שמים. (תשובה שכתב הראב"ן-המנהיג, לחכמי אראגון)

ה] מותר לעבד עורות ספר תורה בצואת כלבים, דהוי פירשא בעלמא, ואין כאן איסור מן המותר בפיך. וכתב בספר המנהיג שמעתי שבארץ ישראל פסלו ספר תורה המעובד בצואת כלבים, וזו שגגה וכו', עוד טעו בהלכה פשוטה בתלמוד אין הבורא ב"ה מקפח שכר בריה, שבשכר לא יחרץ זכו הכלבים לעבד מצואתן עורות. ומה שכתב בתלמוד, איני יודע מקומו בש"ס. (גדולי הקדש הלכות ס"ת יו"ד סי' רע"א אות ט')

ו] ויאמר הכלב: עתה ידעתי וכו' ואני מזרע הנבחר, אשר ה' בחר, זקני היה במצרים בעת הגאולה, לשם ולתהילה, ועשה חסד עם בני ישראל, בעבור המלאך הגואל, ועל זקני נאמר, מהלל חשוב ונשמר, בעשותו מאמר קונו, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, על כן זכה להעבד בגללו עורות, לספרי תורות, ובעת כל הבריות חרדו ורהו, וישראל ראו ויתמהו, עמדו רגליו ביום ההוא, וניתן לו מנה יפה, כאשר ניתן לכהן חזה התנופה, בשר בשדה טרפה. ותאמר הפרה: איך תתפאר ותתהלל, ואמרי פיך תחלל, הלא הנביא שת מעלתך גרועה, באמרו דרך כלל נבואה ידועה, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה. ויאמר לה הכלב: אם קרית לא שנית מילולך, ואם שנית לא פירשו לך, הלא הכתוב מעיד על מעלת חוקינו, ומתנת חלקנו, ונתן סמך לחכמתינו, וראיה לעצתינו, כי החכם צריך לשמור גופו ממחלה, פן יעשה לנפשו כלה, וימנע במחלתו ואונו, מעבודת קונו, ואין לך שמירה מעולה, ומעלה גדולה, לבריאים ולחולים, כשמירת המאכלים, ואמר החכם לבל ילכד איש במוקשו, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, וכו', ועל זה הכלבים לא ידעו שבעה, פן נפול ברעה. (משל הקדמוני לר"י אבן סהולה שער א' אות י"ג)

ז] בשכר לא יחרץ [4], זכו לעצמות של בשר, שהרי אמרו חז"ל [5] משחרב בית המקדש ניטל טעם הבשר וניתן בעצמות. (מושב זקנים ופענח רזא פ' בא בפסוק לא יחרץ כלב)

ח] מעשה בהינריך מלך צרפת שהיה אוהב כלבים הרבה, ויבחר בשלשה כלבים קטנים להיות הם שומרי ראשו, והם אהבו מאד את אדונם, ולמדום לעמוד על המשמר כאנשי חיל אצל מטתו של המלך, והיה שם מונח כלי מראה השעות שהיה בו פעמון המכה בכל שעה ושעה, וכאשר האחד עומד על משמרתו אז האחרים ישנים, ובעת שמכה הפעמון יבא זה המקיץ ונושך לאט באזן חברו הנרדם להודיעו כי הגיע עתו על פי הסדר לעמוד אחריו על המשמר, ועל זה הדרך ככה המה עומדים על משמרתם כל הלילה חליפות עד הבקר, ומעולם לא היה למלך שומרים נאמנים כמוהם, ויהי היום ויבא כומר גדול להרוג את המלך בסתר, ויבא אל חדר המלך למסור לידו מכתב אחד אשר זה היה לו כסות עינים למחשבתו הרעה ותרמית לבו, וקם הכלב מן השלשה כלבים הנזכרים העומדים בחדר המלך ויסתער על הכומר ממקום משמרתו לגלות חטאתו הצפונה בלבבו, והיה דבר זה לפלא כי הכלב הזה תמיד לא עשה רעה לכל איש הבא החדרה אל המלך, ועתה הנה התמרמר פתאום בחמה שפוכה התגעש וחרץ לשונו, והמלך לא הרגיש להתבונן בחידוש הזה, ולא שם לב מה זה ועל מה זה עשה הכלב ההוא ככה, אלא אדרבה אמר לסגור את הכלבים בחדר השני כדי שימתיק סוד עם הכומר הבא עליו ולא תבלבלהו נביחת הכלב ההוא, וכן עשה עבד המלך, אך עם כל זה חמת הכלב ההוא לא שככה, ויוסף לנבח בקול גדול, ובין כך לכך בעת ההיא עשה הכומר מגמת לבבו ודקר את המלך בחרבו פעמים, ויפול שדוד מתגולל בדמו. (נפלאים מעשיך פרק מ)

ט] חכמי הטבע טרחו הרבה ליישר עקימת זנב הכלב ע"י כלים ולא הועיל. (בן יהוידע מגילה יב)

י] יש ברקיע דמות כלב הנקרא "בלאדן" כלומר בלא אדון, שאינו כפוף לאדנותו, ולכן אסור להקריב למזבח מחיר כלב. (עשרה מאמרות מובא בזרע ברך בא)

יא] הקב"ה חנן את הכלבים בחוש הריח, ויכולים לאתר את הגנב כשהוא נמצא בין אלף אנשים, ואפילו הוא טמון בקרקע יבא הכלב אחריו, ותכונה זו מטרתה כדי שנאמין שאין להסתיר מעשינו מפני השי"ת. (אמרות טהורות לר"י החסיד)

יב] יש כלב מריח פסיעות הגנב עד שתופסו. (רוקח פ' בא)

יג] כל דבר הנולד סומא, כגון חתול וכלב, רואה בלילה כביום, ואינו רואה אלא תשעה יום אחר הלידה, שהן ירא"ה שעות. (רוקח פ' בראשית)

יד] דרשו רז"ל מאי טעמא כשחמור נוהק כלב צועק, אלא שיש מריבה ביניהן, כלב אומר לחמור גדול אני ממך ששיבחני הכתוב ואמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר החמור גדול אני ממך שסייעתי ישראל בצאתן ממצרים וכתיב ופטר חמור תפדה בשה. (חמדת ימים לר"ש שבזי פ' בא)
​

---

[1] ואולי היה ישעיה זה ניצוץ ישעיה הנביא שאמר זה הכתוב, וזולת זה לא מצינו שם זה בכל התלמוד והמדרשים. (סידור בית יעקב להיעב"ץ)

[2] בספר זרע ברך פ' בא הגירסא פ"ח תעניות.

[3] ראה גליון הש"ס ברכות כה. על רש"י ד"ה בעבוד העורות.

[4] הרי לנו לסיכום שזכו הכלבים לארבעה דברים בשכר לא יחרץ - לאכילת טריפות, ולעבד עורות מצואתם שכותבים בהם תפילין ומזוזות וספרי תורה, ולומר שירה, ולעצמות של בשר.

[5] אינו נמצא במדרשים שלנו. ובספר חמד משה (או"ח סי' רמט סק"ד) מביא מאמר זה משמיה דגמרא, והעיר על כך בספר נתן פריו (פסחים קיט.) לא מצאתי היכן נמצא כן בגמרא. ובהגהות רזא דמאיר על הפענח רזא (אות ל"ז) כתב דכן הוא בש"ס זבחים קב. ושמו"ר פ"ה ועוד בכמה דוכתי בש"ס ומדרשים, וגם על כך העיר בספר נתן פריו: לא מצאתי שם. עכ"ל. ואולי לכן הוא מוקף בסוגריים.​

 

[אוצר התורה]

סדרה מרתקת של הרב @געגועים

 

[מידה טובה]

סדרה מרתקת של הרב @געגועים

בהחלט.
ר' @געגועים שכוייח גדול על עבודת המחקר המרתקת והמחכימה.
כה לחי!

 

[מן הגורן והיקב]

יוֹנָה

דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חודש זכר ונקבה חוץ מחודש אדר שאין יולדין. (רש"י בבא בתרא פ. ד"ה הלוקח)

יישר כח על הסדרה הנפלאה ממש מדהים!!!
ב' נקודות להארה,
א' דמה שציינת זהו רשב"ם ולא רש"י,
ב' רש"י במסכת ביצה בדף י' ע"א כתב וז"ל "שהיונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש והן שני גוזלות זכר ונקבה, ומפסיקין בתקופת טבת וחוזרים ויולדים בניסן"

 

[געגועים]

א' דמה שציינת זהו רשב"ם ולא רש"י

תיקנתי. ייש"כ

ב' רש"י במסכת ביצה בדף י' ע"א כתב וז"ל "שהיונים יולדים בריכה בכל חדש וחדש והן שני גוזלות זכר ונקבה, ומפסיקין בתקופת טבת וחוזרים ויולדים בניסן"

א"כ רשב"ם שיטה שונה מרש"י