סדרת מאמרים בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק ה'

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת​

חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה, אַיָּלָה
חלק ב' - אַרְיֵה, בַּת יַעֲנָה
חלק ג' - גָמָל, גראוי, דְּבוֹרִים, דָּגִים

חלק ד' - דוֹב, דוּכִיפַת, זְאֵב, זְבוּב

חלק ה'

חוֹל

מה הסיבה לאריכות ימיו של העוף חול/ כמה שנות חייו/ איזה מוסר השכל נלמד ממנה/ לאיזה מלאך היא משתייכת

א] אורשינה [מין עוף], אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא [מצאו אבא, נח, כשהוא שוכב בחדר הספון לו בתיבה ולא בא לדרוש מאכל], אמר ליה אבא: לא בעית מזוני [וכי אינך צריך למזונות]? אמר ליה: חזיתיך דהות טרידא, אמינא לא אצערך [ראיתיך שאתה טרוד, ואמרתי בליבי שלא אצערך]. אמר ליה אבא: יהא רעוא [יהי רצון] דלא תמות [1] שנאמר (איוב כט, יח) וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. (סנהדרין קח:)

ב] חוה האכילה מעץ הדעת את הבהמה ואת החיה ואת העופות, הכל שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול, הה"ד (איוב כט, יח) וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים, דבי רבי ינאי אמרי אלף שנה הוא חי ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקינו ושורפתו ומשייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי. ר' יודן בר"ש אומר אלף שנים חי ולסוף אלף שנים גופו כלה וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים. (ב"ר יט, ט)

ג] החוזק וההעמדה בנסיון וכו' ונמשיל מדה זו אל העוף היחיד בעולם הנקרא פיניצו בלע"ז, לדעת קצת יקרא חול שאמר איוב וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים, אשר הוא חי כפי הזיות של המיטאלאגען שט"ו שנים, וכאשר יזקין ויקרב אל אפיסת הכוחות, מקושש עצים מעצי בשמים יבשים היטב ועושה לו קן ונכנס בו והופך פניו נגד השמש ומרחף ומכה בכנפיו הרבה עד הבעירו אש בקן ההוא מחוזק חום השמש אשר נגדו, והעוף הזה כ"כ חזק בהסכמתו כי עם הרגישו האש בוער אינו זז משם עד שנשרף כי יודע ממה שהטביע בו הטבע כי הוא עתיד להתחדש, ולסוף ט' ימים נולד מהאפר ההוא ושיירי גופו תולעת קטן אשר חי וגדל בכוח טבעי עד מקצה ל' יום נעשה עוף כמו שהיה בתחילה, וכזה לא נמצא ממנו כי אם אחד יחיד בעולם. וכן יחידו של עולם חזק בחכמתו כדכתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, וכתיב לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, וקדושי עליון היתה בם מדה זו אשר עמדו בנסיון באו באש ובמים ובחרב ובכמה מיתות ולבם בריא להם כאולם. (צמח צדיק לרבי יהודה אריה די מודינא פרק ל' מובא במדבר קדמות מערכת ח' אות א')

ד] חול נאחז ממיכאל אשר הוא נאחז מחסד עולם הנקרא ה' [2] וכו'. (מדרש תלפיות בשם פליאה)

חֲזִיר

למה נקרא שמו כך/ האם יהיה מותר לאוכלו לעתיד לבוא/ כחו ותוקפו של חזיר בצוארו/ במשפחת החזיר יש אחד שיש לו כיס קטן מלא מיץ מריח/ אינו יכול להסתכל לשמים/ מה היה קורה אם היה לחזיר קרניים/ למה קוראים לחזיר 'דבר אחר'

א] למה נקרא חזיר, שהוא עתיד לחזור. (מדרש הגדול שמיני. מובא ברבינו בחיי, ריטב"א קידושין מט:, פענח רזא פ' ראה)

ב] על דרך אומרם ז''ל למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר. והוא גרה לא יגר פירוש תנאי הוא הדבר לזמן שהוא לא יגר אבל לעתיד לבא יעלה גרה ויחזור להיות מותר ולא שישאר בלא גרה ויותר כי תורה לא תשונה. (אור החיים)

ג] ואת החזיר, שמחזר כל גופו ואינו מחזר צוארו. (מדרש לקח טוב)

ד] דע כי חכמי הטבע הזכירו בע"ח אחד בין משפחת החזיר נקראת (טאיאסו) משכנו עדרים עדרים באמעריקא החמה הדרומית והוא מפריס פרסה ולו ד' קיבות כמקרה כל בעל גרה באשר הוא גם מעלה גרה והוא דומה בתוארו לחזיר היער וגדלו כחזיר הבית שערו קשה ושחור ועל צוארו כעמק ממראה לבן ובאמצע גבו ממעל הוא שסוע כעובי אצבע ושם כיס קטן מלא מיץ מריח כביזאם. (מלבי"ם שמיני)

ה] אם כן כיון שרגלי חזיר מפריס פרסה ושוסע שסע למה לא התירו לאכול, מפני שכחו ותוקפו של חזיר שהיה לו להיות ברגליו ניתן לו בצוארו, ירוץ אליו בצואר (איוב טו, כו), כי ב' חזירים בהלחמם ילחמו בצוארם כי עבים בצוארם, הרי חמסן לא נבחר, כי הסימן בצוארו, לכך איננו מעלה גרה, ולא בחר בחזיר. (סידור הרוקח בפירושו לאשרי)

ו] ואפילו החזיר אמרו חז"ל שעתיד הקב"ה להחזירו לנו ולהתירו, אכן מפני גודל טומאתו אין לו שום תיקון עכשיו עד לעתיד לבוא שיעביר הקב"ה רוח הטומאה מהארץ. ואמרו הטבעיים שאינו יכול להסתכל בשמים, וזה מחמת נפילתו בעמקי הקליפות ותוקף דיניו, על כן לא נזכר בפרק שירה זו, שאין בו שום בירור עכשיו ע"י האדם, עם היות מעיו דומין לבני אדם, וכן עיניו דומות כקוף בפני אדם, ויש בו סימן טהרה ופושט טלפיו, משא"כ בשאר הטמאים. (יעב"ץ בפי' לפרק שירה תחילת פרק ה')

ז] והעולם אומרים שאם היה לחזיר קרניים היה מחריב העולם. (אוצר י"ד החיים אות קע"ט)

ח] קורין לחזיר 'דבר אחר' (ברכות מג: שבת קכט: פסחים ג: ועי' כתובות סא:), ונראה לי הטעם כדי שלא לזכור שמו בפני התינוקות וידרשו וישאלו עליו ויבואו לידי אכילה, כמו שאין זוכרין שם 'לחם' בפסח מטעם זה. (ספר התשבי ערך דבר, ועי' שם בהגהות הגרי"פ ובנפש חיה סימן קנ"ו ס"ק ט"ז)

חֲמוֹר

החמור פתי וסכל וכבד מכל הבהמות/ ברוך שלא נתן לחמור קרניים

א] אדם הראשון הכיר בחכמתו שהחמור פתי וסכל וכבד מכל הבהמות ונמשך אחר התאוות ע"כ קרא שמו חמור מלשון חומר. ועוד שדרך החמור לטעון משא התבואות כמה מדות מלשון חומר שעורים. (רבינו בחיי בראשית)

ב] עיין בספר הקנה דף כ' ברוך שלא נתן לחמור קרניים [3]. (אוצר י"ד החיים אות קע"ט)

חֲסִידָה

למה נקראת שמה חסידה/ החסידות דנים דיני מיתות/ למה נקראו חיות הקודש על שמה/ החסידה מפרישה מעשר

א] למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה. (חולין סג.)

עיין במדרש תהלים (מזמור קד) למה נקראת שמה חסידה שהיא נרמסת תחת חברותיה, ופי' שם מהר"י כהן שמין זה דנים ביניהם דיני מיתות וממיתין את אשר עוות ונתחייב בדיניהם. (אוצר י"ד החיים אות קל"ב)

ב] החסידה לפי שיש בה מדת חסידות שנותנת מעשר מבניה, ולפי שהיא חסידה מכל העופות לכך נקראו חיות הקדש על שמה שנא' (איוב לט, יג) כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אלו מלאכי השרת אִם אֶבְרָה חֲסִידָה אלו חיות הקדש. חסידה אותיות חיה סד, כלומר לכל חיה ס"ד כנפים וכו'. (פי' רבינו אפרים שמיני)

ג] החסידה משלכת מעשר מבניה והיא חסידותה. תרגום של חסידה חוריתא מפני שדרך פני החסידים להתחוור באזיל סומקא ואתי חיורא מפני המתלוצצים על חסידותם ואעפ"כ לא נמנעים. (פענח רזא שמיני)

ד] החסידה דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמים בזמן הקיץ תשוב לארצות הקרים. (מצודת דוד ירמיה ח, ז)
​

---

[1] אמר יהא רעוא דלא תמות וכו', מהכא משמע דמברכתו של נח זכה לכך, אבל בב"ר אמרו ותקח מפריו ותאכל הכל שמעו לה ואכלו חוץ מעוף אחד ושמו חול הה"ד וכחול ארבה ימים, אלף שנה הוא חי ובסוף אלף שנים גופו כלה וכו' וחוזר ומגדל אבריו וחי, ע"כ, וק"ל. (מהרש"א)

[2] רמז לדבר כחול ארבה ימים ר"ת וס"ת מיכאל ה'.

[3] עי' בכורות ח: ומי איכא קרנא דחמרא.​

 

[מן הגורן והיקב]

א] אדם הראשון הכיר בחכמתו שהחמור פתי וסכל וכבד מכל הבהמות ונמשך אחר התאוות ע"כ קרא שמו חמור מלשון חומר. ועוד שדרך החמור לטעון משא התבואות כמה מדות מלשון חומר שעורים. (רבינו בחיי בראשית)

ועיין במהרש"א על מסכת פסחים בדף קי"ח ע"א, דלכן אדם הראשון בכה כשאמר לו הקב"ה שהוא וחמורו יאכלו באבוס אחד, כי טבע מאכל החמור להוליד טבע חמורי וכו', ותמצא נחת, ואותו יסוד כתב כן המהרש"א גם בר"ה ט"ז ע"א.

 

[י"ג מידות]

א] אורשינה אשכחיניה אבא דגני בספנא דתיבותא א"ל לא בעית מזוני א"ל חזיתיך דהות טרידא אמינא לא אצערך א"ל יהא רעוא דלא תמות [1] שנאמר (איוב כט, יח) וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. (סנהדרין קח:)

כדאי לתרגם לעברית.

 

[געגועים]

כדאי לתרגם לעברית.

ונוסף גם הוא

 

[געגועים]

ג] ואת החזיר, שמחזר כל גופו ואינו מחזר צוארו. (מדרש לקח טוב)​

ת"ח אחד העיר את תשומת לבי שגם הזאב אינו יכול לסובב את צווארו כמובא בדרשות חת"ס (ח"א דף צא ע"א):
הזאב עורפו קשה, כי יש לו עצם אחד הסוגר בעד חוליות צוארו, ואינו יכול להפוך עצמו.