סדרת מאמרים בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת/ חלק ב'

בעלי חיים לפי סדר האל"ף בי"ת​

חלק א' - אַדְנֵי הַשָּׂדֶה אַיָּלָה

חלק ב'

אַרְיֵה

האם לאריה יש בושת פנים/ אין הארי מסוכן כמו ביום השלג/ מדוע האריה עושה עיגול סביבו/ האריה מבין שבעים לשונות/ האריה מריח מהלך ג' ימים/ האריה שומע למרחוק/ האם האריה אוהב בשר צלוי/ מעשה רבי חנינא בן דוסא והאריה

א] פעמים שאין האריות רעבים ואין אוכלים אותו. (רש"י ברכות לג. ד"ה אין)

ב] מלך שבחיות ארי. (חגיגה יג:)

ג] אמר רבי יוחנן ששה שמות יש לארי, אלו הן ארי (בראשית מט, ט) כפיר (שופטים יד, ה) לביא (בראשית מט, ט) ליש (ישעיה ל, ו) שחל (תהילים צא, יג) שחץ (איוב כח, ח). (סנהדרין צה.)

ד] בפרקי דר"א (פרק לז) הארי יש לו בושת פנים, ופלא מש"ס פסחים (מט:) מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים [1], ויע"ע סנהדרין (צ:) ובמדב"ר (יח, כב) דאכל ארי את האיש שהחיהו. (קובץ תורת אמת שטפנשט קובץ ה' שאלה שהפנה ר' יעקב שמעון פאדווא במכתב אל הגאון ר' יוסף ראזין מראגטשוב ז"ל בשנת תרצ"ה)

ה] אריה עושה עיגול [2] כזה והולך לו וכל בהמה שתכנס שם לא תוכל לצאת מן העיגול עד שתתקלקל. הנה אריה אוסר ומתיר בעוגל, והולך הבהמה ממנה, כי מבין שבעים לשונות, וההולך ומתחנן לפניו, יבין לו, ורומז לו לרצונו.

ומעשה בחבורת יהודים שבאו בהמותיהם בעיגול שעשה האריה, ונאסרו, שלא יוכלו לצאת משם, ואמר להם חכם זהו עיגול של אריה, ואין אנו יכולים לצאת כי אם ברשותו, המתינו עד שבא האריה, כי אריה מריח מהלך ג' ימים מתי יבאו השיירות עם הבהמות. ובא והתחנן לו שיקח מן הבהמות מה שיחפוץ, או אם ירצה להמתין עד שיחזרו לתת לו שמנים, ורמז להם לילך. וכשהלכו לא עשה להם דבר, על כי סמך על דבריהם, ואם לא יקיימו יקרע בהמתם. וכשחזרו מצאוהו, ושלשה אריות אצלו, ונגשו אליו ואמרו: אדונינו, הנה הביאנו אליך ב' פרות וב' גמלים שמנים, ועתה מה שתחפוץ קח מהם, והיו האריות מתייעצים, והלך ולקח גמל ופרה, והחזיר להם עוד גמל ופרה, אמרו לו אדונינו אין אנו אוכלים גמל, תן לנו פרה וקח הגמל, ואכלו שם, והארי אכל הגמל, אמרו לו אדונינו האם תחפוץ לאכול בשר צלי[3], ורמז להם, ונתנו לו ואכל, ורמז להם שהוא טוב, אמרו לו אדונינו חפץ אתה לשתות, ורמז להם ונתנו לו ושתה, ורמז להם שילכו לשלום, והראה להם פירות ביער שיאכלו. והיה יודע הארי שלסטים היו ביער בסמוך וצעק ובאו אריות הרבה והרגום שלא יעשו רעה ליודים שהאכילו אותו מרצון נפשם.

ומעשה במלך ולו אריה וחשדו ליודי אחד במטרוניתא, ואמר המלך ליתן אותו לפני האריה, אם חייב ימיתהו, והארי תפש את היודי, ואמר לו בלשון הקודש, וניצול.

וראה פלא שאריות מריחין, וגם יודעין מי חייב, מי שבראם על אחת כמה וכמה!! ומי למדו לעוג עוגה בארץ, וכי מכשף הוא? ועוד, וכי בשביל שעג עוגה יאסרו הבהמות בתוכה, ועוד, מאין יודע מתי באים שיירות מרחוק, ומאין יודע ע' לשונות, ומי הוא שברא בריות בעלי דיעה כזו, בהכרח נאמין שיש דיעה בעליון וכו' שהרי ארי מדעתו עג עוגה ואסר הבהמות ולכדם אף על פי שאינו שם, קל וחומר אדון כל, מלכודתו עלי נתיב ילכדו את הרשע, לוכד חכמים בערמה, ופודה ומציל אף על פי שאינו נראה.

(אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות לר"י החסיד אות מד-מה)

ו] הארי כשאין לו טרף עושה עגול בזנבו בקרקע כדי שכשיראו החיות זה העגול יכירו שעשאו הארי, ומרוב פחד והמורא ממנו אינם יכולים לילך לא לכאן ולא לכאן עד שחוזר הארי לשם ומוצא החיה שעומדת שם ואוכלה. (עץ הדעת טוב למהרח"ו מזמור כ"ב).

ז] כתבו הטבעיים דטבע הארי רחמני, ואם יפגע בתינוק לבדו ביער אפי' יהיה רעב מאד לא די שלא יטרפנו אך גם יעשה בידו עיגול סביבות התינוק, וזה חותמו, שכל חיה העוברת דרך שם תכיר חותם המלך שלא תזיק אותו תינוק. (בן לאשרי איכה ג, א דרוש)

ח] ואמת כי יש מינים מבעלי חיים שיש בהם יתרון על האדם מחוש אחד וכו' וכן אומרים בחוש השמע באריה שהוא שומע מרחוק, ולזה ישאג שם שאינו יכול לילך במהירות למקום ששומע. (ספר שער השמים מאמר רביעי)

ט] וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶֽת-הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּֽׁלֶג, כל השנה כולה אין הארי מסוכן כמו ביום השלג כשבא אדם נגדו זורק את השלג עם רגליו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו. (רש"י דהי"א יא, כב)

י] זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל (משלי ל, ל). מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁרָאָה אֶת הָאֲרִי וְאָמַר לוֹ: אִי מֶלֶךְ חַלָּשׁ, לֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ שֶׁלֹּא תֵרָאֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִיָּד בָּרַח. רָץ אַחֲרָיו רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ שֶׁקְּרָאתִיךָ חַלָּשׁ, וּמִי שֶׁבְּרָאֲךָ קְרָאֲךָ גִּבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה. (תנחומא ויגש ג)

יא] אדם הראשון הכיר בחכמתו טבע האריה וקרא שמו אריה מפני שאותיות אריה רוחניות כי א' י' ה' הן אותיות הש"י, והר' פירושו רוח. (רבינו בחיי בראשית)

יב] ואמר שלא ראה ארי מימיו, ובשבת הלך לראות שני ארי. (לקט יושר לר' יוסף בר' משה תלמיד בעל תה"ד עמוד 66)

יג] אין הקומץ משביע את הארי (ברכות ג:). פירש רבינו האי גאון, הגומא שעומד בה הארי אינו משביעו אם לא ילך לבקש את טרפו. ויורידוהו לבור [4] מתרגם ואחתנוהו לקומצא, ודרך הארי להיות בחפירה שנאמר (נחום ב, יג) וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו וּמְעֹנֹתָיו טְרֵפָה. וי"מ דרך הארי כשהוא רעב ורוצה לטרוף מניח קומצו לתוך פיו ומוצץ. (תוס' הרא"ש)

יד] איתא בספרים אשר לעתיד יהיה האריה מין טהור, כי מה שאסור לאכלו הוא מחמת שעיקר חייתו ופרנסתו מה שטורף ואוכל חיות טמאות, אבל הוא לבדו אינו בעצם בכלל טמאים. ופירשו בזה הפסוק (ישעיה נא, ז) ואריה כבקר יאכל תבן, היינו לעתיד יהיה האריה טהור כבקר מחמת שיאכל תבן ולא יאכל חיות טמאות, כי אז יהיה שלום בין כל החיות ולא ידרסו עוד. (אמרי נועם דזיקוב, נח ד"ה מן הבהמה)

בַּת יַעֲנָה

אין בכל העופות כמו הבת יענה בשתיקה/ מדוע נהגו לתלות בבית הכנסת ביצי נעמה/ מה עשה רבי בא לבת היענה שחטפה את התפילין לרבי חונה

א] אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה. בנות היענה לא ישאו קולם ולא יצעקו כלל אף כי יכו אותם לא יצוחו, ואין בכל העופות כמותם בשתיקה [5]. (רמב"ן איוב ל, כט).

ב] הנעמה מטלת ביצים ומנחתם במקום גבוה ועומדת במקום רחוק כנגדם ומבטת ורואה בהם ואינה מסיחה דעתה מהם ובאותה הבטה עושה פירות שיוצאים האפרוחים, ואם תבוא שום חיה ומפסיקה הורגים אותה, לפי שנעשו ביצים מוזרות, ולזה נהגו לתלותם בבית הכנסת לומר שעיקר התפלה שתתקבל ותעשה פירות היא הכוונה ולא יהיה דבר מפסיק בינו לבין אביו שבשמים. (ש"ך על התורה תזריע בפסוק אם נקבה תלד)

ג] רבי בא ורבי חונה ישבו, הגיעה בת יענה וחטפה התפילין של ר' חונה, צדה רבי בא וחנקה. (ירושלמי מו"ק יז:)
​

---

[1] תירצתי קושיא זו ע"פ מה שראיתי בספר דרושים ולקחי מוסר לתלמיד הרב מרדכי בנט פרשת מטות וזה לשונו: שמעתי בשם רבינו סעדיה גאון שטבע הארי אף שהוא גבור שבחיות מ"מ יש לו נימוס דכל זמן שהאדם עומד עמו פנים בפנים אינו נוגע בו שיש לו בושה מפני פני האדם שחשוב ממנו רק כשמחזיר פניו ממנו מיד הורגו. עכ"ל, ובזה מיושב הכל.

[2] אריה כל הרואה אותו מיד יראה נופלת בלבו, ומנהגו, כל מקום שיראה שילכו שם בהמות ילך בהשכמה ויקיף בזנבו בתוך העפר שבשדה, וכל בהמה שתכנס שם בתוך העיגול לא תצא עד שיקח חלקו, וזה שכתוב (איוב יט ו) וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף. (פי' רבינו אפרים בראשית, מובא במדבר קדמות מערכת א' אות ס"ב בשם הרוקח)

ופי' סְבָבוּנִי כְּלָבִים [הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי], אמר המשל והמליצה כארי ידי ורגלי, כי הקיפוני כמו הארי שמקיף בזנבו ביער וכל חיה שתראה אותה העגולה לא תצא משם ממורא האריה ומפחדו, ויאספו ידיהם ורגליהם, וימצא האריה טרפו בתוך עגולתו, כן אנחנו בבבל בתוך העגולה לא נוכל לצאת ממנה שלא נהיה ביד הטורפים. (רד"ק תהלים כב יז)

[3] זה לא כפירוש רבינו חננאל בבא קמא (יט:) שאין דרך אריה לאכול בשר צלוי עיי"ש. (הערות לספר אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות)

[4] לא מצאתי פסוק כזה. וראה שמואל ב' (יז, ט) נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים מתרגם בחד מן קומציא. וראה חזקוני בפסוק (ויקרא ב, ב) וקמץ.

[5] וראה טעם הצבי פ' שמיני בפסוק ואת בת היענה.​