בעלות ללא שימושים

[הלמדן]

אני מכיר את הריטב"א בסוכה לד: דכתב שזה לא 'לכם', יש עוד הסו' כן??

 

[צריך עיון]

כמדו' יש מזה גם בחת''ס וכעת אין ת''י הספרים לעי' בהם

 

[נדיב לב]

סדרת מאמרים - בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק ב' | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

מתוך מאמר שכתבתי.

ד.

והנה בעצם הנידון אם איסורי הנאה פקע בעלות האדם לגמרי, מד' רש"י בסוגיין הנ"ל שכתב דחמץ בפסח לאו שלו, מבואר לכאורה דאיסו"נ לאו דידיה כלל. וכך נראה מד' רש"י סוכה לה. ד"ה לפי שאין בה דין ממון - שאינו שוה פרוטה, דאיסורי הנאה הוא, הלכך לאו שלכם הוא: מבואר בד' רש"י דאיסוה"נ לא דידיה כלל. (ולעיל הבאנו פירושים אחרים בד' רש"י הנז' אולם פשטות ד' רש"י מורים דפוקע בעלות האדם).

וכך היא שי' הרשב"א בנדרים מז: ושם דף פ"ה ובתשו' סי' תר"ב וסי' תשמ"ו דאיסוה"נ לית ליה בעלים עיי"ש. ובשו"ת בית הלוי ח"א סי' מ"ח הוכיח מהרשב"א יבמות קג: דאיסו"נ הוי שלו כמו ביאוש דלא יצא מרשותו עד דאתי לרשות זוכה עיי"ש ויל"ע. אמנם בחי' הריטב"א סוכה לד: ד"ה של ערלה הביא לד' הראב"ד דבשל ערלה אין יד"ח משום דהוי איסו"נ וליכא דין ממון וכתב הריטב"א והנכון דטעמא משום דערלה היא מן הנשרפין וכתותי מכתת שיעורי' שאין לה היתר לעולם עיי"ש. והיינו דפליג ע"ד הראב"ד וס"ל דאיסו"נ איכא דין ממון ומטעם אחר לא יד"ח עיי"ש. מבואר דס"ל דאיסו"נ אית להו בעלים והוי בדין ממון.

ובאבני מילואים סי' כ"ח סקנ"ו הביא מהריטב"א קידושין נו: דמוכח מד' שאיסו"נ לית ליה בעלים כלל עיי"ש. וצ"ע מד' הריטב"א סוכה לד: מבואר דאית ליה בעלים. אמנם לענ"ד י"ל דכל ד' הריטב"א שם בקידושין בשם מורו כמו שיראה המעיין אבל לדידיה ס"ל דאיסו"נ הוי שלו וכמש"כ הריטב"א בסוכה כט: ד"ה של אשירה אחר שהביא ד' רבו דאיסו"נ לאו דין ממון כתב וז"ל ול"נ דודאי כל שהוא ברשותו של אדם ואין לאחרים בו שום רשות ושום זכות אע"פ שהוא מאיסורי הנאה לכם קרינא ביה וההיא דשל ערלה ושל תרומה אין פסולו משום לכם כדבעינן לפרושי בדוכתא ע"כ. מבואר דהריטב"א גופיה פליג ע"ד רבו. ועיי"ע מש"כ הריטב"א שם לה. סוד"ה ושל ערלה אחר שהביא ד' מורו גבי ערלה ותרומה דלא יד"ח משום דלאו לכם הוא וכתב הריטב"א דבליקוטין יש לו שיטה אחרת עיי"ש. ועיי"ע מש"כ הריטב"א פסחים ו: ד"ה ב' דברים בשם רבו דאע"ג דאין זכיה באיסו"נ ודין ממון, מ"מ יש בהם זכיה להוסיף בהן איסור עיי"ש.

וכד' הריטב"א דאיסו"נ אית להו בעלים והוי כדידיה מבואר בד' הכס"מ פ"א מהל' ציצית הי"א עלה דכתב הר"מ דאין עושין ציצית מעיר הנדחת ולא משל קדשים כתב הכס"מ שם דלאו משום איסוה"נ נינהו דהא מצות ללה"נ אלא משום דלשריפה קיימי וכתותי מכ"ש עיי"ש. ולכאורה אף דמצות ללה"נ תיפוק ליה משום דלא הוי שלו ובציצית בעינן שלהם אע"כ דס"ל כהריטב"א דאיסוה"נ שלו הוי.

ובפמ"ג סי' י"א בא"א ס"ק י"ב הביא ד' הכס"מ הללו וכתב וז"ל ואגב גררא עיין בכסף משנה כתב לאו איסור הנאה מצות לאו להנות אלא כתותי שיעוריה, וכו' ואני העני תמה דטעמא דלאו שלהם הוא דאסור בהנאה, וכ"ת דידיה אף דאיסור הנאה הוה שלו, הא בורכא אתרוג ערלה תוכיח (סוכה דף ל"ה) וצ"ע עכ"ל הנצרך לעניננו. ובאמת בקרית ספר שם כתב ע"ד הר"מ הללו דלא יצא יד"ח בציצית של עיה"נ כיון דאסור ליהנות מהם לאו שלהם נינהו ודלא כד' הכס"מ.

ולענ"ד מה מקום לקו' הפמ"ג דאף אע"ג דהוי איסו"נ, מ"מ אית ליה בעלים וכס' הראשונים והריטב"א שהזכרנו ומה שהקשה מהגמ' בסוכה אתרוג ערלה תוכיח, כונתו דחזינן בגמ' שם דלא יוצא יד"ח באתרוג ערלה וחד מטעמא דלא הוי דין ממון עיי"ש. אמנם אף דבריו הללו יש לדחות דהא הריטב"א שם כתב דלית בהו דין ממון לאו משום איסו"נ אלא משום דמיכתת שיעורי דערלה מן הנשרפין וא"כ כך נעמיד בשי' הכס"מ ומטעם זה פירש הטעם דלא יד"ח בציצית של עיה"נ -דהוי איסו"נ- משום דלשריפה קיימי ולא משום דאיסו"נ לית להו בעלים.

ויתרה מזו ראיתי בפמ"ג אש"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' כתב לבאר ד' המג"א בטעם החילוק בין לולב לאתרוג דליכא דין אכילה בלולב ולכך שפיר יד"ח משא"כ אתרוג דלא הוי לכם מצד אכילתו ומ"מ בלולב אף דהוי איסו"נ הוי בדין "לכם" דאיסו"נ אית להו בעלים עייש. ולפי ד' הפמ"ג הללו צ"ב מה קו' ע"ד הכס"מ ועי"ע מש"כ רעק"א בכתב וחותם ח"ב סי' מ"ה (ועיי"ע בפמ"ג שם שכתב דהרשב"א בסי' תשמ"ז דס"ל דאיסו"נ לאו דידיה חזר בו ממש"כ בסוכה דאיכא דין לכם באיסו"נ עיי"ש. ולקושטא בחי' בסוכה אין אלו ד' הרשב"א ובטעות יחסוהו לרשב"א אלא ד' הריטב"א ודוק'.)

אלא דיש לעיין ממש"כ בשו"ע יו"ד סי' רכ"א דהמודר הנאה מחבירו ונתן לו לולב ביום ראשון לא יצא והיינו משום דאיסו"נ לית להו דין ממון כלל וכד' הרשב"א הללו ואפשר דכל ד' הכס"מ בשי' הר"מ דאיסו"נ אית להו בעלים והוי כדידיה וכמו שהכריחו עיין קצוה"ח סי' תו סק"ב בד' הר"מ דאיסו"נ אית להו בעלים עיי"ש הוכחתו וכן מוכח בשי' הרמב"ם פ"ג מהל' איסורי מזבח ושם נקט דאין מביא נסכים מן הטבל משום מה"ב ולא משום דאיסוה"נ לא הוי שלו, וברשותו לאקדושי עיי"ש.
(אולם יל"ד דאין ראיה דאפשר דלכ"ע בטבל איכא דין לכם דהא הר"ן סוכה לה. כתב בשם הרמב"ן, דטבל קרינא ביה לכם, כיון שיכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפריש ע"ז. ועיי"ע שעה"מ בפ"ו מהל' חמץ ה"ח וי"ל.)

אולם הכס"מ לא ס"ל ובאמת יש קצת הכרח דהנה השו"ע סי' תרמ"ט אחר שמביא שם בסעי' ב' דאין יד"ח באתרוג שאול דבעינן לכם כתב וכן של עיר הנדחת פסול ומשמע מטעם "לכם" ולפי מה שנתבאר הוי מטעם מיכתת שיעורא לכך ליכא בו דין ממון וכמש"כ שם המג"א, דהא איסו"נ איכא בו דין לכם לולי טעם דמיכתת שיעורא וע"כ דס"ל להשו"ע דאיסו"נ לא הוי כלל בדין ממון יל"ע בכ"ז.

ומ"מ מד' הכס"מ הללו נראה דפליג ע"ד הקצוה"ח סי' רע"ג סק"א דהנה כתב שם הקצוה"ח לשי' דהפקר מדין נדר והיינו דעדין של הבעלים מה דאיתא בגמ' שבת קלא: "ציצית הואיל ובידו להפקירו. וכתב שם רש"י דנפיק מרשותיה ותו לא רמיה חיוביה עלי עיי"ש. וכתב הקצוה"ח אע"ג דהפקר הוי שלו מכל מקום אינו ברשותו כיון דאסור לחזור בו ודבר שאינו ברשותו נמי חשיב כמו שאינו שלו ופטור מציצית עיי"ש. ולד' הקצוה"ח אין מובן מש"כ הכס"מ דציצית של עיה"נ לא יד"ח לאו משום איסו"נ "דמצות ללה"נ" ולפ"ד הקצוה"ח מ"מ לא הוי ברשותו והוי כמו שאינו שלו

ובכלל בעצם ד' הקצוה"ח צ"ע מד' הריטב"א שהזכרנו דבאתרוג אף דבעי דין לכם מ"מ באיסו"נ יצא יד"ח, אע"ג דאיסו"נ ולא הוי ברשותו ולד' הקצוה"ח מ"ט דיוצא יד"ח ומ"ש מציצית וצ"ע. [וביותר דהנה הקצוה"ח גופיה סי' ת"ו סק"ב מביא ד' הריטב"א הללו (בשם הרשב"א וצ"ל הריטב"א) להוכיח דאיסו"נ אית להו בעלים ולכך יוצא יד"ח באתרוג ערלה]. וראיתי מציינים שכבר עמד בזה בשו"ת פרי יצחק ח"ב סי' ט"ז.

 

[הלמדן]

אשמח שתתמצת את העולה מכל זה, כי אני נצרך למ"מ נטו.
מי כותב במפורש שבעלות ללא שימושים אינה קרויה בעלות.