בד' רבנו חיים הלוי והחזו''א בענין הדלקת המנורה

[ולא כלום]

בחי' רחה''ל סוף הל' ביאת המקדש התקשה בשי' הרמב''ם דס''ל דאם הוציאו המנורה מחוץ להיכל מותר לזר להדליק אפי' לכתחילה דלכאו' בקרא להדיא מבואר 'בהעלותך את הנרות' שזה מצוה על הכהן (וכבר הקשה כן הכס''מ), ותי' מרן הגר''ח דאמנם יש מצות הדלקה שהיא בכהן אבל כשמדליק בחוץ בלא''ה לא מתקיימת המצוה שהרי קיום המצוה הוא רק בפנים, ומשו''כ מותר גם לזר להדליק, ובהמשך התקשה עוד דסו''ס כיון דבקרא משמע דיש דין כהונה ובחוץ לא שייך דין כהונה, מטעם זה עצמו יתחייב שידליק דוקא בפנים וע''י כהן, וע''ז ייסד דאין מצות הדלקה קיומה של מצוה אלא עצם הדבר שהנרות דולקים ואין ההדלקה אלא היכי''ת, (ולפירושו שוב אי''צ כהן וקשה מקרא דפתח בה, עיין מזה באבן האזל ע''ד הרמב''ם הללו).

וכ''ז מבואר גם בחזו''א מנחות סי' ל' סק''ח אלא שהקשה מעצם הדבר למה מותר להדליק בחוץ אם בזה לא מתקיימת מצות ההדלקה, משא''כ הגר''ח לא הקשה אלא מכח החשבון של דין כהונה, דאם יש דין כהונה אשר אין לה מקום בחוץ א''כ יצטרך דוקא בפנים ששם כן יש מקום לחיוב כהונה, וצ''ע על הגר''ח זצ''ל למה באמת לא הקשה כקו' החזו''א ככל דאכתי הוי ס''ל דיש מצות הדלקה מלבד ההיכי''ת שיהיו הנרות דולקין.

עוד אשאלה מני חברים היקרים שיחי' למה פשיטא להו מילתא להנך רבוותא דאין קיום מצות הדלקה בחוץ, ובחזו''א ציין לד' המנח''ח אמנם המנח''ח לא הקשה כן מסברא אלא משום דס''ל דהדלקה עושה מצוה שבזה מבואר בגמ' שבת בסוגיא דכבתה שצריכין להדליק על המקום, והחזו''א הרי חולק עליו בזה בהמשך דבריו שם, ועכ''ז פשיטא לי' דמצות הדלקה לא מתקיימת בהדלקה בחוץ, ואני בער ולא אדע למה כן הוא.

אודה מאוד אם יוכלו להאיר את עיני בזה.​