אמונה מכורח המציאות, מה המשמעות?

[נדיב לב]

מיסטר קאהן מברוקלין חזב"ש המוכתר בכל מידה רעה ואפיקורוס לא קטן, שעובר בשופי על תרי"ג מצוות ערב ערב... ומומר להכעיס בכל שעל וצעד..
פוסע מעדנות בשולי המדרכה, וכדרכו להכעיס, מדליק ביום כיפור סיגריה אל מול המון האדם שנשפך מבין כתלי ביהמ"ד הגדול.
הסתיימה החגיגה... ומשם ממשיך מיסטר קאהן לעבר בית המדרש החסידי (שם מאריכים...) להתריס ולהכעיס.

אך לפתע, עיניו לוכדות כושי גברתן שמתקרב לעברו ובידיו מצ'טה לא קטנה..
מיסטר קאהן הקשיש, מודע לכך שאין לו דרך מילוט.
ובהחלטה של רגע,
הוא מחליט בדרך של 'ממה נפשך' אם לא יועיל לא יזיק, להישען על אלוקי היהודים....

ועכשיו נשאל, האם יש משמעות לאמונה והבטחון של מיסטר קאהן?

 

[המאושר!]

לא הבנתי את השאלה.

אתה שואל, האם יש ערך למה שהוא נשען על אלוקיו, ברגע הקשה הזה? - ברור שכן. כי סוף סוך יש פה גילוי אלוקות נורא - בתוך שיא החושך שיכול להיות.

אתה שואל, האם יש למיסטר קאהן מיודענו ערך, בכך שהוא יהודי? - גם ברור שכן. והראיה, שכשאין לו ברירה, נדלק הניצוץ שלו, ופונה הוא לא-ל חייו.

או, אולי אתה שואל, האם הוא לא יקבל גיהנום, על כך שחילל את ה' בצורה נוראה ביותר? - אז ברור שלא. אלא יצטרך לעמוד לדין על כך - אלא אם חזר בתשובה. הלואי.


אז הרב @נדיב לב - מה למעשה השאלה שלך?

 

[נדיב לב]

לא הבנתי את השאלה.

אתה שואל, האם יש ערך למה שהוא נשען על אלוקיו, ברגע הקשה הזה? - ברור שכן. כי סוף סוך יש פה גילוי אלוקות נורא - בתוך שיא החושך שיכול להיות.

הערה מצוינת. ולכן אחדד את השאלה.
עד כמה יש ערך אם במודע הוא נשען על אלוקיו כמו להבדיל על הבודהה או כל ע"ז אחרת, לא מתוך אמונה בעצם האלוקות, אלא ככח עליון שיש סיכוי שיחלץ אותו מהסכנה הנצבית לפניו.

 

[המאושר!]

הרב @נדיב לב היקר והחשוב.

ברשותך, אשאל אותך שאלה נוקבת – ואתה חייב לענות בכנות! (השאלה מופנית לכל קורא) מסכים? (אם לא, אל תקרא!)


דמיין לעצמך: אב נאמן, לבו פועם באהבה אין קץ, אך בנו היחיד - אור עיניו! - נקרע ממנו. ידיים זרות, ידיים אכזריות, אינשי דלא מעלי, הרחיקו אותו בגוף ובנפש. קשר של דם, של נשמה, של חיים - והנה הוא נפרם בכאב חד - לשני הצדדים.

אבל דבר אחד עדיין מחזיק את הילד חזק, מצמיד אותו לאביו בעוצמה של ברזל: הידיעה שאין בעולם אבא חזק ממנו! לא ברוחו, לא בגופו, לא בכוחו ולא בקשריו. הוא כל יכול. הוא עוגן בלב ים סוער. הוא מגדל של תקווה בעולם חשוך.


והשאלה היא - האם ליבו של האב מתמלא חום ואהבה, על כך שבנו עדיין סומך עליו לפחות בזה? האם זה מנחם אותו? מחזק אותו?

או שמא, הכאב שורף עמוק יותר, והוא היה מוותר ע"ז גם ח"ו?

"מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹק!"​

 

[מכון באר שלמה]

עד כמה יש ערך אם במודע הוא נשען על אלוקיו כמו להבדיל על הבודהה או כל ע"ז אחרת, לא מתוך אמונה בעצם האלוקות, אלא ככח עליון שיש סיכוי שיחלץ אותו מהסכנה הנצבית לפניו.

ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה ב':
א"ר לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו שכיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפייא שוין.

והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה.

מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו. א"ר לעזר בי רבי שמעון בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה.

וכן איתא בזוה"ק שמחל הקב"ה למנשה והא ראש לבעלי תשובה.

 

[המאושר!]

ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה ב':
א"ר לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו שכיון שראה שצרתו צרה לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפייא שוין.

והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה.

מה עשה לו הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו. א"ר לעזר בי רבי שמעון בערבייא צווחין לחתרתה עתרתה.

וכן איתא בזוה"ק שמחל הקב"ה למנשה והא ראש לבעלי תשובה.

וואו! מדהים! איזה חיזוק נורא!

צא וראה כמה גדול הוא, מתנת התשובה שנתן לנו אבינו אב הרחמן, ברוב אהבתו אותנו ובגודל חמלתו עלינו!


שכוייח גדול הרב @מכון באר שלמה

 

[נדיב לב]

אינשי דלא מעלי, הרחיקו אותו בגוף ובנפש. קשר של דם, של נשמה, של חיים - והנה הוא נפרם בכאב חד - לשני הצדדים.

שים לב שהדגשתי יותר מפעם אחת, שמדובר במומר להכעיס.

 

[המאושר!]

שים לב שהדגשתי יותר מפעם אחת, שמדובר במומר להכעיס.

מה זה משנה????

אז למה הוא להכעיס, כי אינשי דלא מעלי - הסיטו אותו.

וכי יש מישהו שיש לו נשמה - חלק אלוקי ממעל ממש, באפו. שרוצה באמת להכעיס את אביו, שהוא חלק ממנו ממש!!! - כמו שכתבתי כאן?

 

[נדיב לב]

מה זה משנה????

אז למה הוא להכעיס, כי אינשי דלא מעלי - הסיטו אותו.

וכי יש מישהו שיש לו נשמה - חלק אלוקי ממעל ממש, באפו. שרוצה באמת להכעיס את אביו, שהוא חלק ממש ממנו כמו שכתבתי כאן?

ברור שמשנה. יש חילוקי גדרים בין מומר לתאבון ומומר להכעיס. (נקודת המוצא שלי הלכתית. לא רעיונית, חסידית. ואולי זה ההבדל בנינו).

 

[המאושר!]

(נקודת המוצא שלי הלכתית. לא רעיונית, חסידית, ואולי זה ההבדל בנינו).

אה!

נקודת המוצא שלי היא, רעיונית - פנימית. סליחה.

אבל, שכוייח גדול שהעלית את הדברים.

 

[מכון באר שלמה]

מה זה משנה????

אז למה הוא להכעיס, כי אינשי דלא מעלי - הסיטו אותו.

וכי יש מישהו שיש לו נשמה - חלק אלוקי ממעל ממש, באפו. שרוצה באמת להכעיס את אביו, שהוא חלק ממנו ממש!!! - כמו שכתבתי כאן?

אה!

נקודת המוצא שלי היא, רעיונית - פנימית. סליחה.

אבל, שכוייח גדול שהעלית את הדברים.

ע"פ פנימיות העניינים:
קשר של להכעיס ('יאמרו לאל סור ממנו') הוא קשר עמוק ועוצמתי יותר מאשר לתאבון, שכביכול הקב"ה לא מעניין אותו.
בעוד 'להכעיס' הרי הוא מודה שיש בורא (שאם לא כן, את מי הוא מכעיס?), ורוצה קשר עם הבורא, אלא, שהוא יוצר את הקשר בצורה לא תקינה.
וכפי שמורגל בפי המשגיחים, 'אם אתה כועס אליו, סימן שיש לך קשר אליו, אדם לא כועס/ שונא מישהו מהרחוב'.