פסח, חודש ניסן אכילת מצה בפסח ואכילת כזית בסוכות לענין כוונה

[נדיב לב]

כתב בביאור הלכה (סימן ס ד"ה וי"א) וז"ל:

וי"א שצריכות כונה - פי' מן התורה כן כתב הרשב"ם... ודע דכ"ז הוא בשארי המצות אבל מצוה התלוי באכילה כגון כזית מצה בפסח וה"ה אכילת כזית בסוכה בלילה הראשונה דעת השו"ע לקמן בסימן תע"ה ס"ד דיצא בדיעבד אפילו אם לא כיון והב"ח מחמיר שם גם בזה עי"ש. עכת"ד.

מבואר בדבריו שאכילת מצה בפסח ואכילת כזית בסוכה בלילה הראשון שניהם חשיבי מצוות שתלויות באכילה לענין הכוונה.

וצ"ב מה ההשוואה בין אכילת מצה בפסח שגוף המצווה היא אכילת המצה ונמצא נהנה מגוף המצווה, ועל כן אין הכוונה מעכבת במידי דהנאה,
ואילו אכילת כזית בסוכה בלילה הראשון, שעיקר המצווה היא מה שאוכל בסוכה ובזה לא הוי נהנה מחמת המצוה, ולו יאכל בבית גם היה לו אותה הנאה עצמה, וממילא נמצא שלא נהנה מגוף המצווה שהיא הסוכה.


והראו לי שכבר עמד בזה הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה (תניינא סימן ה) וז"ל:

ומה שהבאת לבאר דברי הר"ן במס' ר"ה דף כ"ח ע"א בדעת הרמב"ם, דאע"ג שפסק מצוות צריכות כונה אפי"ה גם פסק בכפאו לאכול מצה דיצא אף על גב שלא נתכוין למצוה, דהוא מפני שנהנה באכילתו ומשוה אותו למתעסק בחלבים ועריות דחייב בקרבן מפני שנהנה, [ותמוה הא עכ"פ לא נתכוין לצאת, ומוכרח שכל הדין כונה הוא רק לעשות המעשה למצוה, אבל כשנהנה מיקרי מעשה אף על פי שלא נתכוין, ולפ"ז כתב כת"ר דבציצית כיון שנהנה אף על פי שלא נתכוין לא מיקרי כלובש ד' כנפות בלי ציצית] נראה דאין זה שייך לנד"ד, דהתם ההנאה היא חלק ממצות אכילת מצה, שהרי אם אכל שלא כדרך אכילה לא יצא, וכמו"ש רש"י בפסחים ל"ה ע"א, דהיינו נמי טעמא דהמחהו וגמע לא יצא, וכמו כן ההנאה היא גם חלק מעבירה דעריות, שהרי המשמש מת בעריות פטור, משא"כ מצות ציצית לא בהנאה תליא מילתא ואין הנאת הלבישה שייך לקיום המצוה, וכל מה שהוזכר בענין הנאת לבישה הוא רק בנוגע לאשויי שם בגד ומלבוש, ובר מן דין הרי הנאת הלבישה הוא מהבגד ולא מחוטי הציצית, אלא שאף את"ל דהציצית והבגד כחד חשיבי מ"מ אין הנאת הלבישה שייך לקיום המצוה וכדאמרן, וה"ה דאין להשוות נהנה דמצה לסוכה, דאף שהוא נהנה ממה שאוכל אבל לא נהנה כלל מהסוכה, ואף בכהאי גונא שיודע שעכשו סוכות ומצוה לאכול, אך אינו יודע מהמצוה המיוחדת שיש בלילה הראשון ג"כ נראה דמכל מקום ההנאה היא לא מהסכך שלמעלה רק ממה שהוא אוכל, ואין זה דומה למצה, [ולכן לא ידעתי איך משוה המשנ"ב [בבה"ל שם] סוכה למצה].

וידידי @הצעיר שבחבורה הביא מש"כ הקהילות יעקב שבת סימן לה

ומדבריו עולה דהיכא דנהנה, נחשבת הרגשת ההנאה בגופו ככוונה, כיון שענין כוונה הוא השתתפות הנפש במעשה הגוף, וגם הרגשת הנאה הינה השתתפות הנפש במעשה הגוף ושפיר נחשבת לכוונה.

אמנם לכאורה זה כשנהנה מגוף המצווה.