אי אמירת תחנון ביומא דהילולא

[בנחת נשמעון]

ישנן חצרות החסידים שאין אומרים תחנון ביומא דהילולא של צדיקים.
באשכול זה, נדון בס"ד במנהגים לומר ולא לומר תחנון, וטעמי הדבר ע"פ הלכה וע"פ פנימיות.

 

[וחי בהם]

ידוע בשם הרה"ק מסאטמאר זצ"ל שאמר במליצה,
שעל זה הכוונה במה שאמרו חז"ל "מכה אשר לא כתובה בתורה - זה מיתת צדיקים" (שדופקים על השולחן לומר קדיש ולא לומר תחנון ביאהרצייט של צדיקים...)

 

[י"ג מידות]

מספרים על אחד הראשי הישיבות שהיה מתפלל בביהכ"נ חסידי וכל יום היה תירוץ אחר מדוע לא צמים, ותמיד היה שואל של מי היארצייט? הא של הבעש"ט. והיה שותק, אך פעם אחת כשהגיעו ליארצייט של משה רבינו לא הסכים שלא יאמרו תחנון, וטען שמי שנפטר לפני חיבור השו"ע א"א שלא לומר תחנון ביום פטירתו, שהרי השו"ע ידע שזהו היארצייט של אותו צדיק,

 

[עד נאמן]

במחילת כת"ר אין בזה משום ראי', כי גם אנו החסידים שאין אנו אומרים תחנון ביום שי"ב יא"צ ושמחת צדיקים, אינו מן השו"ע אלא מפי קבלה, אם כי אינו סותר את השו"ע.

 

[י"ג מידות]

במחילת כת"ר אין בזה משום ראי', כי גם אנו החסידים שאין אנו אומרים תחנון ביום שי"ב יא"צ ושמחת צדיקים, אינו מן השו"ע אלא מפי קבלה, אם כי אינו סותר את השו"ע.

ברור שאין זה ראיה, זה מליצה בעלמה.

 

[הרוצה להחכים ידרים]

שמעתי דרך רמז, דהמקור לזה הוא רש"י ביבמות קכ"ב ע"א בתחילת העמוד ד"ה תלתא ריגלי, פי' אחד(לריגלי) הכוונה לפסח עצרת וחג
ופי' ב' וז"ל ובתשובת הגאונים מצאתי, כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו וכו'

 

[תורה תמימה]

וטעמי הדבר ע"פ הלכה וע"פ פנימיות.

לא מצאתי טעם ברור
וכמו שכתב הרב

היה על זה אשכול כאן בביהמ''ד, אלא שלא ראיתי שם דברים שיש בהם כדי שביעה אפילו מתוך הדחק: האשכול כאן

 

[צריך עיון]

בזכרוני שיש בזה תשובה בשבה''ל, אולי ימצא מי מהחכמים שיביאנה לכאן, ואם לאו בל''נ לכשאפנה אשנה משנה זו.

 

[מעיינות]

ידוע בשם הרה"ק מסאטמאר זצ"ל שאמר במליצה,
שעל זה הכוונה במה שאמרו חז"ל "מכה אשר לא כתובה בתורה - זה מיתת צדיקים" (שדופקים על השולחן לומר קדיש ולא לומר תחנון ביאהרצייט של צדיקים...)

ידוע גם בשם הרה"ק מסאטמאר זצוק"ל שאם גוי היה מרגיש את הגישמאק העצום של שמיעת הדפיקה של אי אמירת תחנון, הוא היה מיד מתגייר...

 

[מתחילים מחדש]

ידוע גם בשם הרה"ק מסאטמאר זצוק"ל שאם גוי היה מרגיש את הגישמאק העצום של שמיעת הדפיקה של אי אמירת תחנון, הוא היה מיד מתגייר...

מקור?

 

[תורה תמימה]

מקור?

פורים - פורים תורה - משנכנס יין יצא סוד - שמחת הלבבות בדברי חידוד ובדיחותא

מנהג ישראל- דין, לאכול בפורים "אזני המן" שנקרא "האמען טאשען". ויש לשאול כיצד אנו מותרים באכילתם? דהא איתא במגילת אסתר שתלו את המן על עץ, ומבואר שם שהעץ היה גבוה חמישים אמה, ע"ש באריכות. והנה, לפי מה שלמדנו בריש מסכת סוכה לגבי טעם דין פסול-סוכה למעלה מכ' אמה, שלרבה הוי פסולה משום דלא שלטא בה...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[צריך עיון]

הבעיה בכל התגובות לעיל דמכולהו נראה דאין לזה שום מקור אלא מליצות או ליצנות

בזכרוני שיש בזה תשובה בשבה''ל, אולי ימצא מי מהחכמים שיביאנה לכאן, ואם לאו בל''נ לכשאפנה אשנה משנה זו.

לא מצאתי התשובה שחיפשתי אבל בינתיים מצאתי שם בחלק יא סי' רמח שכתב: ואשר שאלת אם להגיד תחנון בתפלת המנחה לפני הפדיון. פשוטי הדברים באו"ח סי' קל"א דדוקא גבי מילה וחתן וכיו"ב שייך פטור תחנון, וכמש"כ ג"כ הגאון מנחת יצחק ח"ח שציינת, והטעמים שנאמרו שם לא שייכים בפדיון הבן, ואעפ"י שישנם עדות חסידים שמוסיפים עוד דברים לפטור תחנון, אנחנו לא קבלנו מגדולי וצדיקי הדורות
וראה שם בח''י סי' קנו.

 

[מעיינות]

מקור?

כך מפורסם,
וודאי זה נאמר על דרך המליצה.

 

[עד נאמן]

זכורני שראיתי פעם משהוא בענין בספר משמרת שלום, אך איני זוכר כעת ואין מקום איתי עתה,
אך לכל עושי הליצנות, יש מקור על זה מספרי קבלה וחסידות, ע"פ ההלכה וחז"ל הק',
כמו שיש מקורות לכל מנהגי החסידים הק' הגם שאינם צריכין לזה כי ד"ת אינם צריכין וכו'.

 

[רבי]

כעיקרון יום הפטירה נקרא הילולא.
וזה פירוש של חתונה.
כי כתוב בספרים הקדושים שביום פטירתו של צדיק הוא עולה מהיכל להיכל. והוא מעלה באותו יום הרבה נשמות.

 

[הכהן הגדול]

הנה המקור למנהג זה מובא בספר משמרת שלום להגאון מקוידנוב [סי' יב סעיף יב], וכ"כ בספר קצות השולחן [סי כד אות יט] שנוהגים שלא לומר נפילת אפים ביום פטירת הצדיקים, וטעמם שהוא כעין יום טוב וכיום הילולא דרשב"י המבואר בפוסקים שאין אומרים בו תחנון.
והן אמת שמנהג זה תמוה מאד שכן לפי דיבריהם יתבטל דין אמירת תחנון לגמרי שכן אין יום שאין בו כמה צדיקים שנפטרו בו, ועוד קשה שמבואר בשולחן ערוך סימן תקפ שצריך להתענות ביום פטירת הצדיקים, וכן נוהגים חסידים ואנשי מעשה להתענות ביום ז באדר שהוא פטירת משה רבנו ע"ה, וכן כתבו לדחות כמה מגדולי עולם מנהג זה הגאון ממונקאטש [ח"ג סי' פג], ונימוקי או"ח [סימן קלא], וע"ע להגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר [ח"ג סימן יא] והאדמו"ר מליובאוויטש [ליקוטי שיחות חלק יא עמוד רי] שכתבו לדחות מנהג זה מכל וכל ושאין להם על מה שיסמוכו.
אולם רבים וטובים מחסידויות שונות ממשיכים ואוחזים במנהג זה, ובפרט בתאריכים בהם נפטרו רבותיהם והצדיקים הקשורים בהם והלומדים את תורתם, ומתייחסים לימים אלו כיום טוב, וכן נהגו רבותיהם גדולי עולם.
למעשה אדם שהגיע למקום שבו לא אומרים תחנון מסיבה זו של הילולת הצדיקים, כתב בספר הלכה ברורה סימן קלא אות לט שנכון שיאמר ביחידות תחנון ונפילת אפיים, ולמנהג הספרדים שאומרים י"ג מידות יאמרם בטעמי המקרא.

 

[שלמה דייטש]

נראה לי שמה שכתב @הכהן הגדול הוא מקור מצויין

אבל רק להוסיף שלדעת השולחן ערוך הרב תחנון הוא רשות

לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חֲזָרַת הַתְּפִלָּה – נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וּמִתְחַנְּנִים כָּל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וְגַם עִקַּר נְפִילַת אַפַּיִם הוּא מִנְהָג שֶׁנָּהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִיְמוֹת עוֹלָם. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָהּ חוֹבָה אֶלָּא רְשׁוּת, לָכֵן כָּל הִלְכוֹתֶיהָ תְּלוּיוֹת בַּמִּנְהָג כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וע"ע בשו"ת הריב"ש סימן תי"ב

 

[הרב מרודוש]

כעיקרון יום הפטירה נקרא הילולא.
וזה פירוש של חתונה.
כי כתוב בספרים הקדושים שביום פטירתו של צדיק הוא עולה מהיכל להיכל. והוא מעלה באותו יום הרבה נשמות.

יסוד הויכוח הוא האם בל"ג בעומר מת רשב"י או שמחת רשב"י
זה תלוי בגירסא בכתבי האר"י האם גורסים יום שמת או יום שמחת
ואם גורשים יום שמת אז מוכח שזה יום שמחה

 

[הרב מרודוש]

מספרים על אחד הראשי הישיבות שהיה מתפלל בביהכ"נ חסידי וכל יום היה תירוץ אחר מדוע לא צמים, ותמיד היה שואל של מי היארצייט? הא של הבעש"ט. והיה שותק, אך פעם אחת כשהגיעו ליארצייט של משה רבינו לא הסכים שלא יאמרו תחנון, וטען שמי שנפטר לפני חיבור השו"ע א"א שלא לומר תחנון ביום פטירתו, שהרי השו"ע ידע שזהו היארצייט של אותו צדיק,

כמדומני הסיפור היה על החזו"א
שהתפלל אצלו חסיד במנין ולא אמר תחנון

 

[יהודי פשוט]

יסוד מנהג החסידים בנוי על כך שכתוב בהלכה שתחנון זה מנהג והלכותיו תלויים במנהג.
והשאלה היא מי יכול לקבוע את המנהג, וכבר בראשונים שמביא הב"י רואים שיש ויכוחים על ימים מסוימים אם לומר, וכן במשך הדורות כגון החזו"א שסובר שאחרי סוכות אומרים תחנון ורוב הציבור לא נוהג כמותו.
והחסידים אחזו שיש כוח לרבותיהם לקבוע מנהג, ולכן כיון שכתוב בזוהר שיום פטירה של צדיק הרי הוא יום שמחה ממילא לא אמרו תחנון כמו שמוזכר בהלכה שבימי שמחה לא אומרים תחנון.
וזכורני שפעם שאלתי ליטאי מדוע הוא מבין שבחודש ניסן לא אומרים תחנן מר"ח כיון שלפני 3000 שנה הוקם המשכן וממילא זה ימי שמחה עד דורינו. ורק עם יג אדר יש לו בעיה שלא אומרים תחנון.