מצורע אימתי מתגלה צרות העין על ידי הנגע (6 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובא אשר לו הבית (יד לה)

ביומא יא: ילפינן מכאן שהנגעים באים על צרות העין, והיינו "אשר לו הבית", מי שמייחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו, והקב"ה מפרסמו כשמפנה את ביתו, שכולם רואים את כליו שהיו לו אותם כלים שאמר שאין לו. ומבואר בגמ' דהא דהקב"ה מגלה עליו היינו כאשר הוא מפנה את הבית קודם שבא הכהן לראות את הבית. וכן הוא בויקרא רבה פרשת כי תצא פרשה ו' סי' ח'.

אמנם בתנחומא בפרשתינו סי' י' איתא, דהקב"ה מגלה עליו בשעת הנתיצה, לאחר שהנגע הוסגר והוחלט על ידי הכהן, וז"ל המדרש "אמר רבי יצחק כיון שעינו של אדם רעה להשאיל חפציו וכו' ואומר לו אין לי, מה עושה לו הקדוש ברוך הוא מלקה ביתו בצרעת וכו', והכהן מצוה ונתץ את הבית וגו', והכל רואין את כליו כשהן גוררין ומוציאין לחוץ, ומפרסמין את כליו, והכל אומרים לא היה אומר לא יש לי מגל לא יש לי קרדום, הרי יש לו" וכו'. ומבואר דהפרסום הוא בשעת נתיצת הבית לאחר שכבר הוחלט, וכן הוא בתנא דבי אליהו פט"ו [אות י"ג במהדורת משנת אליהו] וז"ל, "מראין את הנגעים בקירות ביתו ואם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו ואם לאו באין שכניו ובני עירו ונותצין את קירות ביתו עד שהן מגיעין לארץ, וכשמוציאין כליו מן ביתו לחוץ אל הרחוב של עיר, אומרים הבריות זה לזה, לא זהו שאמר אין לי לא חטין ולא שעורין, והלא יש לו" עכ"ל. וקשה למה לא פירשו התנחומא והתנא דבי אליהו כתלמודא דידן, הרי קושטא דמילתא שהפרסום היה כבר מקודם בשעה שפינו את הבית, ולמה פירשו דהפרסום רק בנתיצה.

ונראה לומר בפשטות בס"ד, דהנה במשנה נגעים י"ב מ"ה נחלקו תנאים, דעת רבי יהודה דצריך לפנות הכל אפילו חבילי עצים וחבילי קנים, ודעת רבי מאיר דאינו צריך לפנות אלא כלי חרס, משום שהם נטמאים ואין להם טהרה אלא בשבירה והתורה חסה על ממונן של ישראל, עי"ש. מעתה נראה דדברי הבבלי ביומא הם אליבא דמ"ד דצריך לפנות הכל, או דקאי על מי שלא השאיל כלי חרס. אבל התנחומא והתד"א ס"ל כר"מ דאין חיוב פינוי אלא בכלי חרס, והרי התנחומא שם מיירי שלא השאיל את קרדומו שהוא כלי מתכות שיש לו טהרה במקוה, וכן התד"א מיירי שלא הלוה לו חיטים ושעורים שראויים להיאכל בימי טומאתו כמ"ש רש"י כאן, וכיון שכן אין חיוב פינוי עליהם, ולכן הוצרכו לפרש שהקב"ה מגלה עליו בשעת הנתיצה, ופשוט.​

 

[גרינפלד]

וקשה למה לא פירשו התנחומא והתנא דבי אליהו כתלמודא דידן, הרי קושטא דמילתא שהפרסום היה כבר מקודם בשעה שפינו את הבית, ולמה פירשו דהפרסום רק בנתיצה.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
י"ל דפינוי הבית הוא רשות ולא חובה, ומי שאינו רוצה שיתפרסם שיש לו כלים ולא השאילם לא יפנה את ביתו (הגר"ח יוזו'ק שליט"א).