בהר אונאה וגזל איזה מהם חמור (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (כה יד)

בבכורות יג: ילפינן מדכתיב "איש את אחיו", למעט נכרי שאין בו אונאה. ומקשה הגמ' שם, הניחא למ"ד גזילו אסור היינו דאצטריך קרא למישרי אונאה, אלא אי סבר לה כמ"ד גזילו של כנעני מותר, אונאה מיבעיא. מבואר דיכולים ללמוד ק"ו מגזל לאונאה, שאם גזל מותר, ק"ו אונאה, ומוכח דגזל חמור יותר. וקשה הרי בבבא מציעא סא. מקשה הגמ' למה לי לאו בגזל, נלמד איסור גזל מלאו דאונאה, ומשני דאונאה יש בה חומר משום שלא ידע ומחיל. וא"כ איך יכולים ללמוד ק"ו להתיר אונאה, מה לאונאה שכן לא ידע ומחיל.

ויש לתרץ שבגוי ליכא סברת "לא ידע ומחיל", שהרי בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, והטעם משום דלאו בני מחילה נינהו כדאמרינן בסנהדרין נט. עי"ש, ממילא לגבי דידהו פשיטא דגזל חמור, דלא שייך הפירכא ד"ידע ומחיל", וק"ל.

[וכל זה אי נימא דהמקור להא דגזל עכו"ם מותר נאמר בגזל, היינו כדילפינן בב"מ קיא: מדכתיב לא תעשק את רעך, ותרי קראי כתיבי חד לעושק וחד לגזל. אבל ביראים סי' קכ"ד כתב דהמקור דגזל עכו"ם מותר הוא מדכתיב ראה ויתר גוים, שהתיר ממונם לישראל, ולפי"ז הילפותא אינה דוקא בגזל אלא בכל עניני ממון, וכשם שנתמעט מגזל כך נתמעט מאונאה, ואי"ז בתורת ק"ו מגזל, ולפי"ז עיקר הקושיא ל"ק, דלא שייך בזה פירכא].​