פרשת שמות

הרמב"ן (דברים ה, טו) מביא מהרמב"ם במורה נבוכים שבשבת יש שני עניינים: אחד האמור בפר' יתרו "כי ששת ימים עשה ה' וביום השביעי שבת" - שלכן זה יום חשוב; והענין השני מה שכתוב בפר' ואתחנן "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה'" וגו', שבמצרים היינו עבדים ולא היה לנו מנוחה, ועכשיו ה' הוציא אותנו ולכן...

כידוע זו קושיית הראשונים. ואעתיק כאן תירוץ מתוך מעינה של תורה: וכזאת בגור אריה; ועיי"ש מהלך נוסף. ועי' רמב"ן ויגש באריכות, מהלך נוסף.

הנה מבואר בדברי הימים ששמה של בת פרעה היה בִּתְיָה. ואולי אפשר לרמוז שהנה פעולתה הייתה למשות את משה ["כי מן המים משיתיהו"]; ואם נחליף את ה-ב' וה-י' מאותיות בתיה באתב"ש = נקבל ש' ת' מ' ה', אותיות "מָשְׁתָה", וכן אם נחליף באלב"ם = יצא מ' ת' ש' ה', ג"כ אותיות מָשְׁתָה.

הקשה בקובץ הערות (בביאורי אגדות סי' י"ב אות ה') הרי אין בכור אלא במקום שיש פשוטים, והרי אומות העולם אינם נקראים בנים כדכתיב "בנים אתם לה' אלקיכם" משמע שגוים לא. וב'מגדלות מרקחים' כתב כמה תירוצים: הפתחי תשובה חו"מ סי' רפ"א סק"ו מביא שיטות שבן יחיד יורש גם מדין בכורה, עיי"ש הנפק"מ; [ועוד כתב הדבר...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': במושב זקנים ובתוס' השלם (ב, יד) הקשו כיצד משה הרג את המצרי בשם המפורש? והרי בגמ' בברכות ז' א' מסופר שריב"ל רצה לקלל את המין שציער אותו, בשעה שה' כועס; ואז נמנם, ואמר שרואים משמים שלאו אורח ארעא לעשות כן, כי כתוב "גם ענוש לצדיק לא טוב". ויש בזה מספר תירוצים: א. המושב זקנים...

וכתב הרא"ם, וז"ל: דאל"כ רעך למה לי, הא בשני אנשים עברים נצים קאי, עכ"ל. ויתכן שכוונתו שאם הם רבים - מנין שהם רֵעִים. אכן לשונו "למה לי" לא כ"כ משמע כן. ויל"ע בכוונתו. ויתכן שכוונתו שהתורה הייתה צריכה לכתוב "למה תכהו"; אך גם זה לא משמע באריכות דבריו ובדרך שיחה הביא בשם התורה תמימה שהכוונה שמותר...

ואלה שמות בני ישראל. ר"ת ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם (בעל הטורים מובא בחומשים ישנים). ואלה שמות בני ישראל הבאים. סופי תיבות "תהלים", עם ספר תהלים אפשר לצאת מכל המיצרים, וזה הכוונה מצרימה, וגם רמז לשובבי"ם שצריך לומר הרבה...

רבים תמהים, מדוע הוצרך הקב"ה לתאר את אהרן בפני משה באריכות כזו ("הלא אהרן אחיך הלוי"), וכי משה אינו יודע מי הוא אהרן, עד שצריך "להציג" את אהרן בפניו כ"אהרן אחיך הלוי"? מה בא הכתוב לומר בכל התיאורים הללו? [ועיין ברש"י ד"ה ויחר אף, המיישב זאת על פי דברי חז"ל, אך הדברים הם בדרך דרש].

על פי המדרש, התנהלותו הרחמנית של משה עם צאנו, הייתה אחת הסיבות המרכזיות לבחירתו כמנהיג ישראל (ולכן התורה מדגישה כאן את היותו של משה רועה צאן). וכך מסופר במדרש (שמות רבה, ב, ב): "ואף משה, לא בחנו הקדוש ברוך הוא אלא בצאן – אמרו רבותינו, כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו...

מובא בכמה מקומות בחז"ל (עיין מסכת מגילה, דף יג ע"א ועוד), שלמשה היו שמות נוספים, כגון "ירד", על שם שירד לישראל מן בימיו, "גדור", על שם שגדר פרצות ישראל ועוד שמות רבים. והנה, מכל שמות גדולים ונשגבים אלה, המורים על פעליו הרבים ומידותיו, הקב"ה פונה אליו תמיד בשם משה (וכך נקרא שמו בתורה), כפי...

האבן עזרא (פרק ב, פסוק ג) מבאר שלא היה זה מקרה בעלמא שמשה גדל בבית פרעה, אלא בכוונה תחילה סובב הקב"ה שכך יהיה, שיגדל בבית פרעה. ושתי סיבות היו לדבר: א) ע"י שגדל בבית פרעה, לא הייתה רוחו של משה נמוכה ושפלה כדרך עבדים, אלא כדרך מי שגדל בבית מלכות ורגיל להיות בעל סמכות. ב) טבעו של הציבור הוא כזה...

כידוע, במקור נגזר על בני ישראל להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה (כמבואר בבראשית ט"ו), אך מחמת קושי השעבוד, קיצר הקב"ה תקופה זו למאתיים ועשר שנים. הגאון מוילנא מוצא לכך רמז יפה בפסוק (מובא ב"פנינים משולחן הגר"א"): הנה, טעמי הקריאה על המילים "וימררו את חייהם", הם הטעמים "קדמא ואזלא", דהיינו, בתרגום...

ידועים דברי בעל הטורים, שכאן נרמז העניין של שניים מקרא ואחד תרגום, שכן ראשי התיבות של "ואלה שמות" הם "וחייב אדם לקרוא הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום". והנה, לכאורה היה מתאים יותר שחובת הקריאה של שניים מקרא ואחד תרגום תהיה רמוזה בתחילת התורה, בספר בראשית, ומדוע רמזה זאת התורה דווקא כאן בספר שמות...