פרשת בחוקותי

ומפרש רש"י, "קוממיות. בקומה זקופה". וקשה, דהשו"ע (אוה"ח סימן ב' סעיף ו') פסק דאסור לילך בקומה זקופה, ובמשנה ברורה מבאר הטעם משום דדוחק רגלי השכינה, וא"כ איך אמר להם הקב"ה שיוליך אותם בקומה זקופה.

ואילו בכי תבוא כתוב להיפך, ויש לבאר השינוי. ורש"י מבאר, וז"ל: ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה - זו קשה משל משה; ששם הוא אומר: "והיו שמיך אשר על ראשך נחשת" וגו' (דב' כח, כג) - שיהו השמים מזיעין, כדרך שהנחשת מזיע; "והארץ" (שם) לא תהא מזיעה, כדרך שאין ה"ברזל" (שם) מזיע, והיא משמרת פירותיה...

יש לדקדק מה זה האסון, ש"אין רודף", הרי מכל מקום יותר טוב לברוח כשאין רודף מלברוח מחמת אויב. ויש לומר דאיתא במדרש רבה פרשת אמור ואלוקים יבקש את הנרדף אתה מוצא צדיק רודף צדיק ואלקים יבקש את הנרדף וכו' אלא אפילו צדיק רודף לרשע מכל מקום אלקים יבקש את הנרדף וכו', עד כאן דברי המדרש. עיין שם. נמצא אם...

במו"ק (ט.) אמר רשב"י לבנו שילך להתברך מפי החכמים, והם אמרו לו דברים שנראים קללות, וחזר לאביו, ואביו פירש לו כוונתם לברכה, וביאר המהרש"א שהתחכמו החכמים לברכו באופן כזה, כדי שילך לאביו ויתברך גם מפי אביו. ועפי"ז אפשר לבאר מה שאי' שבפנימיות הקללות נרמזו ברכות, ולכאורה למה לא נכתב להיפך, הברכות...

וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן, ברש"י: ומדרשו וכשלו איש באחיו, זה נכשל בעונו של זה, שכל ישראל ערבין זה לזה. ובחזקוני: כמפני חרב ורודף אין, כפל מלה הוא. אפשר הכפילות מרמז מה שאמרו בגמרא (סוטה לז:) ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו, ופירש"י: אם נעשה כל אחד ערב על...

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, בבעל הטורים: ב' תגין על הקו''ף, שעתידין להיות קומתן מאה אמה, ולמ''ד ר' אמה, לכך יש בה שני תגין. דהיינו שבזה שיש על הקו"ף ב' תגין, הוי כאילו כתיב ב' פעמים ק', לרמז על ר' אמה, ולפי"ז ק' קוממיות בגי' שבת, כי בשבת הקומה זקופה, שהכל חוזר לשורש.

וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, ובפרשת בהר כתיב עוד ב' פעמים "לָבֶטַח", הרמז על כח זכות ג' אבות, על דרך שכתב רש"י בפסוק (בראשית לד, כה) ויבאו על העיר בטח, בטוחים היו על כוחו של זקן.