כללי התלמוד

איתא בסדר תנאים ואמוראים חלק ב עח. וכל היכא דאיכא אמר ר' פלוני משום רבי פלוני, לא רבו היה. ויש לי להשיב על כלל זה, דאיתא (ברכות ח ב) "רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא" ויותר נראים לי דברי רש"י (חולין יז ב) "כל היכא דאמר משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא שמע מאחרים שקבלוה ממנו"

תנא ופליג המושג "תנא הוא ופליג" ידוע לנו כמשפט המגיע אחרי שמו של רב. אך לא רק! אבל האמת היא שיחידים הם שנאמר עליהם דבר זה בכמה מקומות בש"ס מובא המושג תנא ופליג אולם רוב ככל זה נאמר על רב וכמו בעירובין נ ב' ועוד כהנה אולם בב"מ ה' א' נאמר גם על ר' חייא שהיה גם רבו של רב ומדמצינו שרב חייא ורב...

דרך שיחה עמ' קכ: והנה כלל זה שכן הוא דרך הש"ס, מיישב מקומות רבים שהתקשו האחרונים מדוע הגמ' לא מביאה פסוק מוקדם יותר; ומעניין אם כלל זה מופיע בראשונים או באחרונים.