ביעור חמץ

בדין המשהה חמץ ע"מ לבערו וישוב בסתירת ד' התוס' פסחים ו: אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מאי טעמא אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל ע"כ. ובטעם ד' רבא פליגי רש"י ותוס', רש"י שם ד"ה ודעתו עליה -...

דרשו סימן תלד הערה 3: ובטעם הדבר שאומר 'דאיתיה ברשותי', שמשמע שמבטל רק את החמץ שבתוך רשותו, כתב השו"ע הרב (סי' תמ קו"א ס"ק א), לפי שמן התורה אין אדם עובר על איסור 'בל יראה' ו'בל ימצא' אלא אם כן החמץ נמצא ברשותו, או שהפקידו ביד אחר, ואם אכן הפקיד את החמץ ברשות אחר, הרי זה בכלל רשותו וכלול בלשון...

האם ביטול חמץ משום הפקר או סילוק??? >>> לגבי מה עשאו הכתוב ברשותו??? >>> איך מבטל את החמץ??? >>> שכח לבטל, האם יכול לבטל??? >>> האם מועיל ביטול במחשבה??? >>> האם בל יראה ובל מצא ניתק לעשה??? >>> האם צריך שיהיה לו חמץ לבערו???? >>> באיזה אופן צריך לבער חמץ??? >>> האם יכול לבער חמץ באשפה??? >>>...

למעבר לחלק א' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ב' - ביעור חמץ מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן ז] בביטול חמץ אנו מדקדקים שלא לומר "ליבטל וליהוי הפקר בעפרא דארעא", (בתוספת וא"ו – וליהוי), שמלשון זה משמע שכוונתו לבטל החמץ וגם להפקירו [ושההפקר יהא כעפרא...

בתיקו"ז (תי' יג) מבאר הסיבה שצריך לבער החמץ בתחילת שש לפי שהערב רב המרומזים בחמץ הפרידו בין שש לשבע, כמ"ש וירא העם כי בשש, בא שש שעות, ועשו עגל והפרידו בין ו' (יסוד) לז' (מלכות), [עיי"ש, ובברית הלוי פרק י"ד]. ובזה מבואר יותר מה שכתב האריז"ל בפסוק קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל וכו' ויאמר...

בגדר דין בדיקה (כמה מהלכים בד' הר"ן) א. כתב הר"ן (א. בדפי הרי"ף) וז"ל בודקין את החמץ. פרש"י ז"ל כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא והקשו בתוספות דהא קיימא לן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי כדאיתא בגמרא וסוף סוף לא סגי בלא ביטול כדאמרי' בגמרא (ו:) הבודק צריך שיבטל וכיון שכן הוא היכי אתיא בדיקה כדי...

בגמ' פסחים ו: איתא, וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י וז"ל: "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין...

יש לדון אם אפשר לבטל חמץ ע"י ששופך עליו אקונומיקה. מצד שהוא מתנדף וכן אם נפסל מאכילת כלב. ועל פניו אם המציאות שהחומר מתנדף ראוי לחוש, ובתנאי שמתנדף לגמרי, ואנסה להרחיב עד מקום שידי מגעת. הטעם שחייבו חז"ל לבער את החמץ ולא הסתפקו בבדיקה, נתפרש בראשונים כמה סברות שגם נפסקו בשו"ע ובמ"ב. התוס' בגמ'...

ראיתי בעבר מי שהסתפק אם אפשר לבער חמץ ע"י שמאכיל חיה שדרכה להקיא מאכלה (כ"כ בעה"ט לבאר מה שנקרא הקאת בתורה). וצדדי הספק בשונה מחיה שאין דרכה להקיא וממילא נמצא שביער החמץ, אבל בחיה זו שדרכה להקיא לא חשיב ביעור. או נימא דסו"ס כשהאכיל אותה בזה הרי ביער את החמץ ומה שהקיאה אחר כך אין זה חסרון בביעור...