תעזור לה'!

יום אחד קמתי במחשבה חדשותית, עם רעיון מבריק! בהרגשה של איך לא חשבתי על כך עד היום.

אני הולך לנסות להיות כמו ידידי ורעי - משה יצחק! הוא נראה לי כליל המעלות, בו ה' מתפאר, כי הוא מצליח ללמוד, להתפלל, להאיר פנים שלוות ומחייכות לכל אחד.

זהו, אני עוזב את עצמי - על כל החסרונות שבי, כי הרי יש לי רק אותם. ואני מתחיל להיות כמוהו. יאללה - לעבודה!

אבל מה קרה?


בדרך למקווה, בעוד שכולי אומר ריענון והתחדשות, שאני הולך להיות כמו 'משה יצחק', האיר לי ה' מחשבה יסודית - אותו אני רוצה להעלות כאן עלי כתב:

הרי, אם אני אהיה כמוהו - כי אני בטוח אצליח, יצא שאת העבודה שאני צריך לעשות, ואת התיקונים שאני צריך לתקן כאן בעולם, אף אחד לא יעשה. כי, אני עסוק בלתקן את מה ש'משה יצחק' צריך לתקן.
וא"כ, יצטרך ה' לברוא בריאה חדשה, שיתקן את מה שאני צריך לתקן, ולהאיר את העולם באור שאני צריך להאיר.

אז, אולי יש לי כאן מצווה של 'עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ' - עם ה'; לחסוך לה' את מה שהוא יצטרך לעבוד עכשיו מחדש, כביכול, על ידי שאני אתקן את מה שמוטל עלי לתקן, כי אז חסכתי ממנו את העבודה החדשה - לברוא בריאה חדשה, כמוני.

כעין זה אמר הרה"ק ר' משולם זוסיא מאניפולי: מה לי לרצות להיות כמו 'אברהם אבינו', הרי היה כבר לה' אחד כמוהו. אחד כמוני - משולם זוסיא מאניפולי, לא היה לו ולא יהיה לו.