השם ינקום דמה.

הלב שבור, לוהט, זועם, כועס, רותח, שום מילה או משפט לא תצליח לבטא את רגשותינו בבוקר הזה, שוב רצח יהודי בידי בני עוולה,

הייתי בדרך לבית הכנסת ששמעתי על הרצח המזעזע של צאלה גז הי"ד, מחשבות של נקמה עברו בראשי, "נשרוף להם את הכפר!!!" חשבתי לעצמי,
אבל אז נזכרתי,

לפני כמה שנים, בעיצומה של שבת קודש פרשת שמות נרצחו שבעה יהודים מפיגוע ירי בירושלים,
אפילו שזה היה בשבת כולנו ידענו מהפיגוע המחריד באמצע השבת,

הייתי באותה שבת בעיר בני ברק, ובאותה שבת לכבוד תחילת ימי השובבי"ם נשא המשפיע הגדול הרה"צ ר' אלימלך בידרמאן דברים בסעודה שלישית, במרכז אש קודש.
ישבתי שם בצד, המקום חשוך כיאה לסעודה שלישית, שרו את השירים הקבועים, ואז ר' מיילך נכנס ברוח סערה, וצווח את דברי האוה"ח בפרשת משפטים "כי תצא אש, הלא ידעת כי צרת העם תתכנה בשם אש, והוא בחינת תגבורת הדינים; ואמר: ומצאה קוצים - הם הרשעים שאינם אלא קוצים מכאיבים. ואומרו לשון מצאה, על דרך אומרו (דברים ל"א, כ"א): "והיה כי תמצאן אותו" וגו',
והודיע הכתוב עוד כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר, לא לקוצים לבד הם מבעירים אלא ונאכל גדיש -כאן רמז אל תינוקות של בית רבן, שעדיין אין להם קומה אלא גדושים שבולת עם חברתה, כי בעונות הם הנתפסים בצרת עולם. גם אמרו ז"ל (שהש"ר פס' משכני) בפסוק (תהלים, ח) "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", כי היו ערבים בשעת קבלת התורה, וכשירשיעו בני אדם - הנה הרשות נתונה לאש לבער בהם,
ואומרו: או הקמה - כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה, מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם כדי להציל על כללות הדור, כאומרו (שה"ש, א): "אשכול הכופר" וגו', ולהם יקרא קמה, על דרך אומרו (שם ה'): "זאת קומתך דמתה לתמר", שהם הצדיקים הנמשלים לתמר, כאומרו (תהלים, צב): "צדיק כתמר" וגו'.
ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד, וחימה שפוכה על כל שונאי ישראל, והוא אומרו: או השדה, שזה ירמוז אל כללות ישראל, ולא יספיקו לא תינוקות ולא צדיקים להציל."
כל הציבור הבין למה דבריו מוסבים,
ואז הוא תפס בכתפיו של אדם אחד הדרוש לניעור רציני והמשיך בדברי האור החיים "והודיע הכתוב כי יש יום לאל איום לבא במשפט עם הסובבים את הדבר למיתת הצדיקים וגאוני עולם, להשתלם מהם, והוא אומרו: שלם ישלם המבעיר - הם הרשעים הקוצים, את כל אשר הרגו, ואמרו ז"ל (סנהדרין ק' ב) כי ה' יתן כח ברשעים לסבול שיעור המגיע להם בחטאם. אוי לרשע - רע לשמים ולבריות, כמה יסבול בעד קלקולו;
ותמצא (ב"ר פס"ג) שהצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעון אביהם, היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה, הרי כי יעניש ה' לגורם עונש בשבילו לזולת."
ואת המילים הבאים הוא זעק באופן שבחיים לא ראיתי אותו כך (ואני מסתובב אצלו רבות)"ובאמת כי יחרד אנוש ויכבה שלהבת יצרו המחטיא אותו באש המשפט, בהעלותו על לבבו נהרות העונשים אשר יגיעוהו על כמה נפשות קטנים וגדולים אין קץ, שכולם הוא הרצחן הגדול להם באמצעות תאותו הסרוחה,"

אינני יודע אם אותו אחד באמת התנער מדברי ר' מיילך, אך אני חטפתי ניעור רציני, זמן רב לאחר מכן צלצלו דבריו באוזני,

והיום לאחר הפיגוע המחריד, שליבי התוסס דרש נקמה, נזכרתי לפתע בדברי האור החיים, ואמרתי לעצמי אולי את צריך לנקום בי? מי יודע אולי אני הוא הרשע הנ"ל?