אם אין לך - יש לך !

בפרשת בהר נצטווינו על האסור לקחת ריבית,
מאדם עני מובן שזה איסור חמור, לא עוזרים לשני רק אם ייצא לי מזה רווח,
אבל מעשיר למה אין להלוואות בריבית?, עשיר לא מלווה כי אין לו, הוא רוצה להשקיע בכסף, ואני יקבל אחוזים, איפה הבעיה?
כך הקשה כאן הכלי יקר, ומבאר מהו הטעם העיקרי של ריבית ז"ל:

"כי עיקר טעם איסור הריבית הוא לפי שהוא מסיר מדת הבטחון מן האדם, כי כל בעל משא ומתן עיניו נשואות אל ה' לפי שהוא מסופק אם ירויח או לא, אבל הנותן בריבית ריווח שלו ידוע וקצוב וסומך על ערבונו שבידו ומן ה' יסיר לבו"

איסור כה גדול עליו נאמר שלא קם בתחיית המתים - הכל מגיע כי אינו מכיר בכך שהצינור מגיע רק מאת ה',
ומזה למדנו שגם כשפחות זורם, והכסף לא מגיע כמו מכונה, אם צריך להתפלל לשאת עיניים לשמים ולדעת שרק הוא המפרנס, זה מעלה ולא חסרון,
כי כך נהיים קשורים לה' ואין לנו טעם אחר ביצירה רק שנדע כי שאין לנו על מי להישען אלא עליו יתברך.

על זה מודים ואומרים, בורא נפשות רבות וחסרונן, חלק מההודאה היא גם על החסרונות מהטעם הנ"ל.

הדברים אינם נכונים רק לגבי פרנסה, אלא גם בכל מה שחסר בחיים,

בינו נא זאת: אם אלף פעמים 'כביכול', היו שואלים אותנו עצות לשיפור וייעול הבריאה,
בטח היינו מגישים לפחות שלוש הצעות:
האחד, שלא יחלו, לא חולי עובר וכ"ש לא את כל המחלה,
השני, יחיו אלף שנים, יהיה זמן בשפע לכל החלומות,
השלישי, מזג האויר יהיה טוב תמיד, לא חם מידי ולא קר מידי,
מי בעד מי נגד?
נקל לשער כי לא יהיה מי שיצדד נגד, אדרבא, היו אומרים שכך ילמדו יותר טוב...
ובטח ה' שברא את העולם כדי להיטיב, ידע שכך נרצה, אלא הוא רצה שנקווה אל ה' ושוב נקוה אליו,
ורק בזכות שלא הכל וורוד אנחנו לא שוכחים את הכתובת,
ובאמת הכל מגיע מתוך ברכה ולא קללה, רק על הנחש נאמר 'עולה לגג מזונותיו עימו, יורד למטה מזונותיו עימו', יש לו עפר בכל מקום, כי ה' אמר לו 'אכול ושתה ובל אשמע קולך',

נו, ואולי בכל זאת יעשו ניסיון ויראו אם כנים הדברים, זהו שכבר היה לעולמים,
בדור המבול היה להם את שלושת הדברים הללו,
הם חיו אלף שנה - זה כתוב מפורש בתורה
הם לא היו חולים – ג"כ כתוב בגמ' שלא היו חולים עד יעקב אבינו,
ולפני המבול לא היה קיץ וחורף אלא תמיד היה כמו בין פסח לעצרת – כך כתוב במדרש,
ובכ"ז הם חטאו, אבל זה לא למרות - אלא בגלל !

כך אומרת הגמ' בסנהדרין, "דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, וכו', אמרו כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן, אמר הקב"ה בטובה שהשפעתי להן בה מכעיסין אותי ובה אני דן אותם, שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים",

כל הריחוק שלהם מהקב"ה הגיע רק בגלל שלא היה חסר להם כלום.

סיפר הרב אליהו דיסקין שליט"א, שאל אותו יהודי תמים בתחילת המלחמה,
למה לא יכנסו שבעים רבנים לפונדק אחד, יתחילו לעשות קבלה מעשית ופולסא דנורא, וכך יהרגו ברגע את כל המחבלים ושילכו לעזה ז"ל,
שאל אותו הרב, למה הלכת רחוק, וכי הקב"ה לא יכול בעצמו לעשות את זה?
אלא מה הוא יכול גם יכול, א"כ למה הוא בכלל הביא עלינו את אותם מפלצות, הוא רצה שנתחזק ונשים לב שאם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר,
כך גם בכל המניעות שיש לנו בחיים, הם אינם באים יש מאין, גם הם מגיעים מאת ה' ורק בשבילנו ולטובתנו, והכל כדי שנפנה אליו ונזכור שרק הוא משגיח, וכך נהיה תלויים רק בו יתברך כל הימים.
[עשיתי מהפוסטים עלון, אולי יהיה לתועלת]