מצוות פרו ורבו בנפש האדם - מאמר מיוחד לכבוד שדרוג מדור המאמרים!

במה מתמקד הכהן גדול בתפילתו הנדירה?​

עומד לו האיש הקדוש ביותר – הכהן גדול, ביום המקודש ביותר – יום הכיפורים, במקום המקודש ביותר – קודש הקדשים.

בכדי לא לעורר פחד אצל – משלחיו עם בני ישראל, אין הוא יכול להאריך בתפילתו. לכן, תיקנו לו נוסח תפילה קצרצרה, מתומצתת ומרוכזת, עליה אנו חוזרים מדי שנה בשנה.

כשבין הדברים אנו מתפללים על כך, 'שלא תפיל אישה את פרי בטנה'.

וכי זה הצרה הגדולה ביותר?​

והדבר אומר דרשני: אכן, להפיל וולד הוא אירוע טראומתי, קשה ועצוב מאוד.

אבל האם זה הכי דחוף להדגשה בפרוטרוט יותר ממחלות אחרות, ואירועים קשים וטראומטיים אחרים?

מה עם צערם של הורים כשהם משכלים ילד קטן – לא עלינו ולא עליכם?

מה עם ילדים שמאבדים את שני הוריהם בבת אחת?

הרי לא חסרים דוגמאות שלפי קט שכלנו היינו מונים בפרטיות לפני אירוע זה.

ואם חז"ל או אנשי כנסת הגדולה, או כל מי שתיקן תפילה זו, כן ראו לנכון להתמקד באירוע מצער זו – תורה היא וללמוד אנו צריכים את טעמו והגיונו.

עולם ה'תהו ועולם ה'תיקון' בנפש האדם​

נקדים הקדמה קצרה:

האריז"ל מגלה לנו שישנם בעולם שני בחינות: 'עולם התהו' ו'עולם התיקון'.

צדיקי החסידות מתרגמים את שני העולמות האלו, לשני מצבים בעולם; בעולם הכללי, ובעולם הפרטי של כל אדם ואדם.

מצבים אלו כשמם כן הם; מצב של 'תהו' – מלשון 'תהו ובהו', החיסרון והבלבול שולטים ביד רמה.

מצב של 'תיקון' – המצב בו כל אחד ואחד מאיתנו שואף להיות.

החסרון – ה'תהו' שבעולם​

ברשותכם, נתמקד קצת במצב ה'תהו':

כל אחד מבחין ויודע על משהו שחסר בעולם; לפעמים זה קושיא קשה שיש לו בתורת ה' – חסר בשלימות חלקו בתורה.

לפעמים זה שאלה על איש אחר – למה מידותיו רעות כל כך. כשהאיש הזה, יכול להיות הוא עצמו, בת או בן זוגו, אחד מילדיו ותלמידיו או אפילו סתם אחד מידידיו ורעיו.

ולפעמים, זה יכול להיות בכלל חסר בשפע גשמי – בבני, חיי, או מזוני וכדומה.

ועל האדם מוטל השליחות לא לברוח מכל החסרונות למיניהם! אלא להבחין בהם, לבדוק ולראות בתוך עצמו, איך הוא בכוחות נפשו, יכול להשלים אותם ולמלאות את החסר.

שליחות האדם במצב ה'תהו', מתבצעת בשני שלבים: מהם?

שלב א': להתיישב בתוך התהו!​

אומר לנו הנביא בשמו של ה' על החסרונות הקיימים בעולם: "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ".

בזה מלמד אותנו הנביא את שליחות האדם בשלבו הראשון: ה' ברא את ה'תהו' שבעולם – לא סתם לשם שיהיה 'תהו' וחסר, ויישארו כך.

אלא הוא 'יצר'– מלשון צייר צורה, את החסר שאנו רואים, בדיוק לפי איך שמתאים לכל אחד ואחד מאיתנו 'להתיישב' בתוכה ולמלא אותה.

וכעת, משלא נברח מהם, אלא נתיישב בהם, ונתבונן בחסר שבהם. נעבור לשלב השני:

שלב ב': מצוות פרו ורבו!​

המצווה הראשונה אותה מצווה אותנו ה' בתורתו היא, מצוות 'פרו ורבו ומלאו את הארץ':

בכלל מצווה זו, מצווה אותנו ה' להפרות ולהרבות לא רק את זרענו הגשמיים, אלא גם את זרענו הרוחניים – איך?

על ידי ש'נפרה ונרבה' את צינורות נפשנו, בחידושים ורעיונות רוחניים, בכדי למלאות בהם את ה'ארציות' – את החסרונות – מצבי התהו, בחיינו ובחיי סביבתנו.

ואכן, המשמעות הפנימית של המצווה הזאת, היא משמשת ככותרת על כל תרי"ג המצוות שקיבלנו לאחריה.

שכל מטרתם אחת היא – לתקן את התהו.

כגון, כאשר אנו לובשים את בגדינו, ולא ברור מי הוא זה שנתן לנו אותם. אזי, עם הקדמת הימין על השמאל, כי כך ציווה ה', מגלים אנו שהוא הוא זה שנתן לנו אותו, ובזה זכינו לתקן אותו.

וכך הם פני הדברים בכל מצווה ומצווה.

תולדותיו של האדם​

רעיונותיו, עצותיו וחידושיו של האדם, הם הם תולדותיו של האדם – כמו שאמרו חז"ל: "תולדותיהם של צדיקים, מצוות ומעשים טובים".

והשלמת הבריאה תלויה בכך, שכל נשמה יביע את עצמה ותאיר את העולם באורה הפרטי.

וממילא, כשחשבו חז"ל על מה להתפלל באותו זמן מקודש ומסוגל, הבינו שמה שהכי מתבקש הוא, שהבריאה תגיע לשלימותה.

איך היא תגיעה לשלימותה? על ידי שיוסרו כל המחיצות והמניעות מהאדם להוציא ולהביע את תולדותיו – רעיונותיו וחידושיו, למלאות בהם את החסרונות שצייר ה' בעולם.

ולכן, התקינו שהתפילה תהיה על כך, שלא תעמוד בעדנו שום מחיצה ומניעה, מהוצאת זרענו מן הכוח אל הפועל.

עד שיכלו כל הנשמות שבגוף!​

לפי זה, אפשר להבין את התפשטות האופנים והתרבות האפשרויות בהם יכול כל בן אדם להשפיע על העולם, ולהביע את חידושיו בכל מיני פלטפורמות למיניהם – כשבראשם פורום מיוחד זה.

כי הרי אמרו חז"ל "אין בין דוד בא עד שיכלו נשמות מהגוף!"

שהביאור בזה לפי מה שכתבנו היא, עד שיוציא כל אחד ואחד מעצמו את תולדותיו – תורותיו, רעיונותיו וחידושיו.

וממילא כמה שמתקרבים אנו לגאולה, ניתנת לכל אחד ואחד אשר בשם ישראל מכונה, האפשרות לחדש חידושים, להאיר בהם את עולמו הפרטי, וכך את העולם הכללי.





יהי רצון, שנזכה כולנו לפתוח את אוצרותינו לכל העולם כולו, ונשלים את שליחותנו ואת ייעדונו בעולם כמתבקש מאיתנו. וחס ושלום לא נפיל את ולדינו – לא הרוחניים ולא הגשמיים.

כך נזכה במהרה להשלמת תכלית הבריאה כולה, וממילא לביאת גואל צדק. אמן ואמן.