החילוק בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן

מקור הדין
חולין דף יא.
"מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן רובא דליתיה קמן כגון קטן וקטנה מנלן"

ומדבקשה הגמ' מקור לרובא דליתא קמן, ולא למדה מאחרי רבים להטות כמו גבי סנהדרין, משמע דמלבד החילוק שבהגדרה בין איתא קמן לליתא קמן, יש גם טעם שאיתא קמן יועיל הרוב טפי מליתא קמן, שגם אם רבתה לי התורה ללכת אחר הרוב באיתא יש לי סיבה בליתא לא ללכת אחר הרוב, וצריך לבאר מהו החילוק בהגדרה בין איתא לליתא, וגם מהו העדיפות של איתא כלפי ליתא.

איתא הוא במקרים, ליתא הוא בטבע.

ויש שרצו לומר שרובא דליתא גדרו כל שהרוב הוא מצד טבע ולא מצד מיקרים, דיש הסתברות גבוהה שמקרה לפנינו הוא כמו הטבע, ומלבד מה שהוא נסתר ממשמעות הסוגיא דרובא דאיתא עדיף על ליתא, ואי הוא הסתברות גבוהה של טבע אדרבא ליתא יותר פשוט, גם עצם ההגדרה קשה, דלא חשיב רוב אלא סברא שהמקרה שלפנינו לא נוציאו מהטבע, ומה השיכות לפרשת רוב.

וגם קשה שמצינו רובא דליתא קמן אף שאין שם טבע כלל, כגון (יבמות קיט.) גבי חמות שהלכה למדינת הים מעוברת, שכלתה מותרת לשוק ולא חוששים שמא ילדה זכר חי ויש לה יבם, דמחצה נקיבות ומיעוט מפילות הוי רוב דליכא זכר חי, וודאי הוא שלאו טבע הוא שלא יצא זכר חי, וכמו"כ בריש המניח (ב"ק כז.) רובא דקרו לכדא כדא ולחביתא חביתא, וודאי סיבת האנשים לקרא לכדא כדא ולא חביתא לא תלויה בטבע מסוים.

באיתא הרוב קיים לפני, בליתא אינו קיים.

אמנם נראה שיש חילוק בין איתא קמן לליתא קמן, שבאיתא יש לי ידיעה שיש היום רוב ומיעוט, ובליתא אין כלל ידיעה על הרוב ומיעוט ביחס לזמן זה, אלא בכללות יש רוב ומיעוט, אמנם עדין צ"ב מדוע שחילוק זה יחלק דאם הולכים אחר הרוב באיתא לא נדע גם בליתא.

ואפשר שבאיתא דאין זה רק שהרוב והמיעוט ידוע וקיים לפני, אלא הרוב והמיעוט נמצא בגוף הספק, דהינו כגון ט' חנויות שאני מסתפק מאיזו חנות פירש, א"כ כל חנות שקיימת בספק היא אפשרות וצד בספק שזו היא החנות הזו, וא"כ יש לי ט' צדדים שכשר וצד א' שפסול.

רוב, בבועל, ובתינוק, ובניפול.

אלא דיש להבחין אי בכל גווני דאיתא קמן כן הוא, דהנה בגמ' כתובות טו. איתא דאם בועל פירש מן העיר ובעל והאשה מסתפקת אם הבועל כשר או פסול, אם יש רוב כשרים בעיר אזלינן בתר רובא, ולכאו' לא זה שיש עוד כשרים בעיר הוי סיבה שהבועל הוא ג"כ כשר, אא"כ נעמיד שמיירי שם שאין אנו יודעים כלל מיהו הבועל אלא אנו יודעים שהוא היה מעיר פלונית, דאז כל אחד מבני העיר הוא אפשרות שזה הוא, אלא דהוא אוקימתא.

ועוד תינוק שנמצא בעיר איתא בתוס' שם, דאם נמצא בעיר דהוי פריש אזלינן בתר רוב העיר אי יהודים או גויים, ואם נמצא בבית לא אזלינן בתר רוב דהוי קבוע, ומשמע דהנתון הנעלם בתוך הבית ומחוץ לבית הוא שווה, וא"כ מה סיבה יש במה שגרים בעיר זו הרבה יהודים שגם תינוק זה יהודי.

ועוד בבב"ב כג: ניפול הנמצא בין ב' שובכות אם יש בשובך א' הרבה גוזלים ובשובך ב' איתא מיעוט אזלינן בתר רובא, וצ"ב מדוע הא דיש הרבה גוזלים בשובך א' הוא סיבה שגם גוזל זו שייך לשם.

אמאי לא ניזל בשר רוב בשר.

וכמו"כ יש להקשות דכמו בשובך אזלינן בתר רוב הגוזלים אע"פ שיש ב' שובכים, ולכאו' ה"ה אם יהיה ב' חנויות בשר והכשרה מוכרת יותר בשר דניזל בתר רוב בשר, ולא נימא דהוי ספק השקול דיש רק ב' חנויות, וא"כ צ"ע אמאי שיש ט' חנויות אזלינן בתר רוב חנויות ולא רוב בשר. [ואין לומר דאה"נ ונקט רוב חנויות דבסתמא יש בו יותר בשר, דבכלל למה נקט חנויות נימא רוב בשר.]

ואין לומר דהסיבה דאזלינן בתר רוב חנויות, הוא משום דבחנות היה פשוט לי הספק דבחנות של הכשר זה כשר ובחנות של הטרף זה טרף, וא"כ אין הספק נעמד על הבשר מה הוא, אלא על החנויות איזה חנות קנה כשרה או טריפה וא"כ אזלינן בתר רוב חנויות, דא"כ גם בשובך נימא הכי, דבשובך ברור לי למי שייך הגוזל והספק נעמד על השובך ולא על הגוזלות, והוי מחצה על מחצה.

במח' הרש"ש והרעק"א.

והנה רעק"א דן במקרה שנ"א כשרים ונ' פסולים בעיר ופירש א' ובעל, דאסור לכהן מהכשרים בעיר להנשא לה, דכלפיו הוי ספק השקול דהוא לא בכלל הספק, והק' עליו הרש"ש מניפול דלעיל דגם שם כ"א מהגוזלים שפירשו לא בכלל הספק ואעפ"כ דינינן ליה ברוב דהוי מכלל הספק, וע"כ רצה ללמוד דאפי' בב' חנויות ואחת מוכרת רוב בשר ומיעוטם משולשים והשניה מוכרת מיעוט בשר וכולה משולשים ופירש חתיכה משולשת, שאני תולה אותה ברוב הבשר, אע"פ שיש בה מיעוט משולשים דנכללים ברוב אע"פ שאינם בכלל הספק.

ובאמת סברת הרש"ש קשה טובא, דודאי לא אצרף חתיכות שאינם בשר לספק, ומ"ש חתיכות שאינם משולשים לחתיכות שאינם בשר, אלא דראיתו ראיה חזקה, דגם בניפול אני יודע שכל אותם שנשארו בקן לא פרשו, וא"כ אמאי נכנסים לרוב, ומה יענה רעק"א על קו'.

ועוד קשה דאם בב' חנויות שמוכרות בשר אזלינן בתר רוב בשר כדהוכחנו, א"כ יש לתמוה טובא מה מגדיר את הספק רובא דאיתא קמן ומה ליתא קמן, דמדוע כשיש לפני בהמה ואני מסתפק אם היא כשרה או לא כיון שבעולם יש רוב כשרות ומיעוט טריפות א"כ הוי רובא דאיתא קמן דכשרה, ומדוע נקרא ליתא. [וכדמוכח בכתובות טו. דבדלתות מדינה פתוחות אזלינן בתר רוב בשר, משמע דיתכן רובא דאיתא גם ברוב בשר בעולם.]

החילוק אי נולד הספק בתערובת, או נעמד בפנ"ע.

והנראה דהגדרת רובא דאיתא ורובא דליתא, הוא בצורת לידת הספק, דרובא דאיתא הוא בספק שנולד מחמת תערובת, ואפי' התערובת אינה לפני, דאז כל מי שבתערובת הוא צד או להיתר או לאיסור ואזלינן בתר רוב הצדדים, ורובא דליתא הינו שהספק נעמד מאיליו ולא מחמת תערובת, והתורה אמרה שנתלה ברוב המקרים שהיו לפניו.

וע"כ א"ש במחצה נקבות ומיעוט מפילות דהוי רובא דליתא קמן, אזלינן בתר ריבוי המקרים, דבאמת דברוב מקרי הלידות לא יצא זכר חי, ואם אני מסתפק אם יצא זכר חי יש רוב דלא יצא זכר חי.

וע"כ ט' חנויות או בב' חנויות ורוב בשר דהוי רובא דאיתא, דהספק נולד מחמת הידיעה שקיים כאן גם היתר וגם איסור, וא"כ כל מי שהיה סיבה לספק אותי נכנס לרוב, דכ"א הוא צד בהיתר או באיסור, אולם בבהמה, דהספק אם טריפה נולד מחמת שיש להסתפק על עצם מציאותה אף ללא מידע על ההיתר והאיסור שקיימים, א"כ הם לא צדדים בספק, וא"כ לא שייך לדון עליהם רובא דאיתא.

והשתא א"ש הא דבבועל אזלינן אחר רוב כשרים, דהא הסיבה שאני מסתפק אם הוא כשר או לא, הוא מחמת המידע שיש כאן גם כשרים ופסולים, וא"כ כל כשר הוא צד שהוא הבועל וע"כ הוי חלק מצדדי הספק.

בביאור סברת הרש"ש.

והשתא אפש"ל דזהו באמת סברת הרש"ש, דאני מכליל בספק אפי' מי שאני יודע שהוא לא הפריש, דהא הרוב באיתא קמן הוא הצדדים שנצרו לי, וכל מי שיצר את התערובת הוא בצדדים, וכמו בניפול שאע"פ שרק ניפול זה פרש, מ"מ כיון שהספק הוא מחמת ידיעה שהיה לפני הפרישה בכל שובך גוזלים, א"כ כל גוזל שהיה שם הוא צד בספק שאולי הוא הגוזל שהיום לפני.

אמנם עדין סברת הרש"ש לגופה תמוהה, דהא מה שלא משולש לא גרם לי כלל להסתפק על החתיכה המשולשת, וא"כ הוא לא בכלל הספק כלל, א"כ לא נכנס לרוב.

ורעק"א דכתב דהכהן אסור דהא אינו בכלל הספק, הוא משום דכשהכהן מסתפק על הבועל אי כשר או פסול, הוא מחמת ידיעה שיש כשרים ופסולים בעיר, וא"כ הוא אינו כלול בתערובת, וע"כ אינו גם בצדדי הספק, משא"כ בגוזלים שאין לי היכר שלא הוא הגוזל שלפני היום, וע"כ כל הגוזלים בכלל הספק.

לפי"ז החלוקה בין איתא קמן לליתא קמן.

ולפי"ז א"ש עדיפות רוב דאיתא קמן על רובא דליתא, דרוב דאיתא קמן אזלינן בתר רובא דהרוב נמצא בגוף הספק וע"כ אם התורה אמרה לא לחוש למיעוט, דדלמא דווקא בהך אבל ברובא דליתא קמן שהספק עומד לי מאיליו, א"כ מנ"ל שנתלה אותו בריבוי המקרים שקרו לפניו, דמה השיכות בין מקרה זה למיקרים שלפניו דליתא קמן, דבאיתא קמן צד המיעוט הוא צד חלש בספק, דהספק בעצמו בקושי מעמיד לי את צד המיעוט, אולם ברובא דליתא קמן שהספק עומד מעצמו, אין כח בריבוי המיקרים שקרו לפניו לרועע לי את צד המיעוט, וע"כ חייש למיעוטא.

מקרים גבוליים.

אמנם יש מיקרים שצ"ב אי הוו איתא או ליתא, דהנה רובא דקרו לכדא כדא ולחביתא חביתא, דלמשנ"ת לכאו' הוי רובא דאיתא קמן, כדמבואר בגמ' דבאתרא דקרו לכדא כדא ליכא ספק, וכל הספק הוא באתרא דאיכא דקרו לכדא חביתא, וא"כ הספק נוצר לי מחמת תערובת, ובתוס' שם משמע דהוי ליתא קמן, ואמנם צ"ל דאי לא היו אנשים שקרו לכדא חביתא לא הייתי חושש ומסתפק שקרא לכדא חביתא, אולם כיון דאיכא אנשים כאלו, היום הספק עומד מעצמו אף אי תתבטל כל הקבוצה שקראת לכדא חביתא, והוי כמו שאלולי שיהיה בהמות טרפות לא הייתי מסתפק אולי זה בהמה טריפה, אולם היום יש לי ספק על הבהמה אפי' בלי שקיים בהמה טריפה.

וכמו"כ יש מקרה הפוך, דבריש פ"ג דע"ז איתא דיש צלם שעובדים אותו ברוב מקומות ויש מיעוט שלא עובדים אותו, ואני מסתפק על צלם במקום מסוים אי עובדים אותו, וכתב עליו הר"ן דהוי רובא דאיתא קמן, וצ"ע הא הספק קיים גם לולי שהיו מקומות שעובדים אותו, דעל כל צלם יש ספק אי עובדים אותו או לא והספק עומד מאיליו, ועיין חת"ס בסוגין דכתב דיצא מכלל ליתא ולא הגיע לכלל איתא, וצ"ע.

---

[1] ובאמת יש לתמוה על התי' הב', דאמאי פרה אדומה הוי רובא וחזקה, הא כשדנתי את הרוב לפני שריפת הפרה לא היה חזקה, ולאחמ"כ כשיש חזקת טומאה על הגברא, הוא נטהר באפר שהכרעתי עליו כבר שהוא אפר כשר, ואין לומר דאין נידון אי הפרה לא טריפה עד שמזה את המי חטאת, דהא יש נידון לגבי אי העוסק בשריפתה מטמא בגדים, אמנם למשנ"ת דברובא דליתא קמן אין הרוב שולל את המיעוט בלידת הספק, אלא הוא אחרי שיש לפני צדדים קימים הרוב מכריע, א"כ אפש"ל שגם אחר ההכרעה קימים הצדדים אלא התורה אמרה ללכת אחר הרוב, וא"כ כשבא לטהר את הטמא שוב אנו זקוקים להכרעה ללכת אחר הרוב, וא"כ הוי נידון דרובא וחזקה, ועיין.


[2] והא דבעי דמיעוטא הוי מיעוטא דמיעוטא , ולא אמר דאזלינן בתר חזקה, אחר שהרוב והמיעוט שקולים, למשנ"ת א"ש, דר"מ חייש למיעוטא ברובא דליתא הוא מחמת שצד המיעוט הוא גם חלק מהטבע, וא"כ היום הוא צורת הכרעה, ור"מ חיש להכרעה זו כמו להכרעת רוב, וא"כ כמו שרוב דליתא לא גובר על החזקה אלא בצירוף המיעוט, וכמו"כ לא גובר החזקה על המיעוט אלא אי נצרף לו הרוב, דאז מיעוטא הוי מיעוטא דמיעוטא.