ברכת מעין שבע

בשו"ע או"ח סימן רסח סעיף יג "אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת, או שלא התפלל כלל ושמע מש"צ ברכה מעין שבע מראש ועד סוף, יצא".

והמקור לדברים הללו הוא בטור באותו מקום (סימן רס"ח) שהטור הביא שם את רב עמרם גאון בשם ר' משה גאון ורב נטרונאי גאון, דר' משה גאון כתב דאם אדם התפלל תפילת ערבית של חול במקום של שבת אז יכול לצאת בברכת מעין שבע. ורב נטרונאי גאון כתב דאם התפלל תפילת ערבית של חול במקום של שבת או שלא התפלל בכלל אז יכול לצאת בברכת מעין שבע.


והטור הקשה על הגאונים הרי הוא צריך לברך שבע ברכות ואיך יכול לצאת בברכה אחת (שהיא מעין שבע)?

ועוד הקשה הטור על רב נטרונאי גאון שהרי יש מחלוקת (בראש השנה לה:) בין חכמים לרבן גמליאל האם ש"ץ יכול להוציא אפילו את הבקי, לרבנן אפשר להוציא רק את שאינו בקי ולרבן גמליאל אפילו את הבקי מוציא, ונפסק ההלכה כחכמים שאי אפשר להוציא את הבקי וא"כ האיך יכול להוציא הכא את הבקי לפי רב נטרונאי גאון?

אבל בדעת ר' משה גאון לא הקשה הטור מדברי חכמים אע"ג שגם לדבריו מבואר שמוציא הש"ץ הבקי זהו משום שיטת הבה"ג המובא בתוס' (ברכות כו.) דסבירא ליה בדעת חכמים שאם התפלל אדם וטעה בתפילתו כגון ששכח יעלה ויבוא ובדומה לזה הרי הוא יכול לצאת ידי חובה בשמיעת התפילה מהש"ץ אע"פ שהוא בקי.

ובטעם הדבר כתב הריטב"א (ראש השנה לד.) שהטועה בתפילתו חשיב כאינו בקי לגבי אותו תפילה באותו שעה. ומכיון ששיטת ר' משה גאון שרק הטועה בתפילת שבת בזה שהיתפלל של חול יכול לצאת מהש"ץ בברכת מעין שבע הרי דבריו א"ש אף לשיטת חכמים כיון דחשיב כאינו בקי כלפי אותו תפילה.

ובאמת נשאר הטור בצ"ע (והמ"ב הבין בדעת הטור שהוא חולק על הגאונים).

והבית יוסף תירץ על שתי השאלות הללו,

בדעת ר' משה גאון על השאלה של איך יכול לצאת בברכה אחת במקום שבע תירץ שבגלל שתפילת ערבית רשות היא ר' משה גאון סובר שיש קולא אחת בתפילת ערבית של שבת, שהיא שאפשר לצאת בברכה אחת שהיא כמעין שבע במקום שבע ברכות, ובדעת רב נטרונאי גאון על שתי השאלות (א. השאלה של שבע ואחד. ב. ואיך הש"ץ יכול להוציא את הבקי.) תירץ שבגלל שתפילת ערבית רשות היא, אז רב נטרונאי גאון הקיל בשני קולות, א. שניתן לצאת בברכה אחת במקום שבע. ב. שהש"ץ יכול להוציא אף את הבקי.


והגאון תירץ באופן אחר וז"ל "הגאונים מפרשין שם משום סכנה אותן שבאין אחר התפלה כדי שלא יצטרכו להתפלל ויוצאין בש"ץ אלמא נתקנה להוציא מי שלא התפלל [וכ"ש מי שלא הזכיר של שבת שמוציא אפי' הבקי ובשאר ימות השנה דבהא מודין חכמים וכמ"ש תוס' בשם בה"ג]".


ומבואר בדברי הגאון שמי שלא התפלל כלל תפילת ערבית של שבת הטעם שיכול לצאת בברכת מעין שבע הוא משום דזה גופא היה תקנת חכמים בברכת מעין שבע להוציא המאחרים.

ובמה דברים אמורים דהנה מקור תקנת ברכת מעין שבע הוא מהגמ' בשבת כד: ושם איתא דהיה זה משום סכנה ובפשטות כונת דברי הגמ' דכיון שהבתי כנסיות היו בשדות והיו יחידים מאחרים לבוא להתפלל ערבית של שבת וע"י כך היו גומרים תפילתן אחר הציבור והולכים יחידים לביתם, ונמצא שמסתכנים מהמזיקים. ולכן תקנו חז"ל ברכת מעין שבע לש"ץ דמתוך אריכות התפילה היו מסימים היחידים תפילתן בשווה עם הציבור. ובאמת כן הוא מבואר להדיא בטור בשם הרבי"ה.


אבל הגאון מפרש בדעת הגאונים שהם מבארים דברי הגמ' באופן אחר והוא שמפני הסכנה תיקנו חז"ל ברכת מעין שבע לשליח ציבור שיוציא המאחרים בתפילה במקום שהתפללו הם. וא"כ נמצא דגם היום דאין סכנה מ"מ התקנה נשארה כשהיתה.

וממילא א"ש ב' הקושיות שהקשה הטור על רב נטרונאי גאון שאמר דמי שלא התפלל יכול לצאת מהש"ץ בברכת מעין שבע. דהן מצד שבע ואחד והן מצד מה שמוציא הבקי זהו גופא מה שתקנו חכמים.


אמנם בדעת ר' משה גאון שאמר דרק מי שהתפלל של חול בשבת יכול לצאת בברכת מעין שבע א"כ אי נימא שטעם ישוב קושית הטור מצד שמוציא הבקי הוא משום דכך היה התקנה של מפני הסכנה שתיקנו חז"ל להוציא המאחרים בברכת מעין שבע א"כ היה לו לר' משה גאון להודות לדברי רב נטרונאי גאון שאמר דאף מי שלא התפלל כלל יכול לצאת בברכת מעין שבע. ואילו מדברי הבית יוסף משמע דפליג ר' משה גאון על דברי רב נטרונאי גאון וסבר דרק מי שהתפלל של חול בשבת יכול לצאת בברכת מעין שבע.

וצ"ל דהגאון סבירא ליה דר' משה גאון ורב נטרונאי גאון לא פליגי אהדדי ומר אמר חדא ומר אמר חדא וזהו שלא כדברי הבית יוסף.

ובאמת שכן מדויק בלשון הגאון דכתב בריש דבריו "הגאונים מפרשין שם משום סכנה" וכו', ומבואר להדיא בדבריו דפירוש משום הסכנה הנאמר בגמ' שהש"ץ יוציא המאחרים נאמר לפי דברי הגאונים (בלשון רבים) והיינו שיטת רב נטרונאי גאון ור' משה גאון.

והיינו דיוצא דלפי דברי הגאון דישוב קושית הטור הן מצד שבע ואחד והן מצד אינו בקי איכא תירוץ אחד לשיטת הגאונים והוא דמפני הסכנה הנאמר בגמ' מתפרש שהש"ץ יוציא המאחרים.


אלא דיש לעיין מאי טעמא הוצרך הגאון בכלל ליישב שיטת הגאונים ע"י שמחדש פשט חדש בדברי הגמ' של מפני הסכנה באופן שאינו כדברי הרבי"ה שהובא בטור ולא פירש כדברי הבית יוסף שיישב שיטת הגאונים מצד תפילת ערבית רשות.


והנראה בזה דהנה איתא בשערי תשובה בסימן רס"ח שהביא בשם היעב"ץ דסבירא ליה דתפילת ערבית של שבת ויו"ט הוי חובה וכן כתב החיד"א בשם התיקוני זוהר דתפילת ערבית של שבת חובה וא"כ אפשר לומר דכך סבירא ליה להגאון.

וממ"י אי היה הגאון סבירא ליה כפירוש הרביה בדברי הגמ' של מפני הסכנה. הרי הוא לא היה יכול לישב קושית הטור על הגאונים כפי תירוץ הבית יוסף שאמר דתפילת ערבית רשות.

והנה איכא שיטה נוספת בישוב שיטת הגאונים והיא הלבוש שכתב בסימן רס"ח "אם טעה והתפלל תפילה של חול בערבית ולא הזכיר של שבת אע"ג דמדינא מחזירין אותו, אם שומע מעין שבע מהש"ץ אין מחזירין אותו, ולא עוד אלא אפילו אם לא התפלל כלל ושמע מפי ש"ץ מעין שבע מראש ועד סוף עם הפתיחה והחתימה ומתכון לצאת בה ידי תפילת ערבית יצא, שכיון שעיקר תפילת ערבית רשות הקלו בה לענין זה, אע"פ שבשאר תפילות צריך להתפלל בעצמו ואין הש"ץ מוציאו, וא"כ אפילו אם שמע כל שבע ברכות מש"ץ ואיך יצא בשמיעת ברכה מעין שבע הואיל ולא התפלל כלל, אפילו הכי שאני תפילת ערבית שהיא רשות" .

ומבואר בדברי הלבוש שהוא פוסק כדברי רב נטורנאי גאון (ולדברי הגאון גם כדברי ר' משה גאון), שבין אם לא התפלל כלל ובין אם התפלל של חול בטעות יכול לצאת בברכת מעין שבע מהש"ץ.

אלא שהמעיין בדבריו יראה שכל מה שהוקשה לו בדברי הגאונים זה רק האיך הש"ץ מוציא את הבקי. וגם זה הוקשה לו רק בגוונא שלא התפלל כלל. אבל בגוונא שהתפלל וטעה לא קשיא לו מידי.

והנה לכאורה הא דלא הוקשה לו מגוונא שהתפלל וטעה, זהו משום שיטת הבה"ג שאמרנו מקודם דסבירא ליה שבהתפלל וטעה לחכמים אפשר להוציא את הבקי. אך הא מיהא יקשה על הלבוש מ"ט לא הוקשה לו בדברי הגאונים אף מצד הקושיא של שבע ואחד המובא בטור, וצ"ב בזה.

ובישוב דברי הלבוש י"ל דהנה יש לחקור בגדר תקנת חז"ל של ברכת מעין שבע, אי פירושו דחז"ל תקנו חזרת הש"ץ לתפילת ערבית של שבת, באופן שחז"ל קיצרו בחזרת התפילה ואמרו שאת קיום השבע ברכות יאמר בברכה אחת שהיא כוללת כל ענין של השבע ברכות. אי פירושו דחז"ל תקנו תפילה נוספת של ערבית ליל שבת, באופן שיש ב' תפילות של ערבית א: תפילת ערבית של שבע ברכות. ב: תפילת ערבית של ברכה אחת מעין שבע.

ומעתה א"ש היטב, דהטור שהקשה מצד שבע ואחד והבית יוסף והגאון שהוצרכו ליישב האי קושיא הם סבירא להו כצד של החקירה דחז"ל תקנו תפילה נוספת של ערבית ליל שבת וא"כ הוקשה להו האיך אפשר למי שנתחייב בתפילת ערבית של שבע ברכות לצאת ידי חיובו בתפילת ערבית אחרת של ברכה אחת שנתקנה לש"ץ. ועל זה תירץ הבית יוסף דמיכיון דתפילת ערבית רשות הקלו חז"ל שגם יחיד יכול לבחור איזה תפילה להתפלל אם תפילת ערבית של ז' אם תפילת ערבית של א'. וכן נמי תירץ הגאון על זה דמפני הסכנה חז"ל תקנו למאחרים שהם יכולים לבחור להתפלל תפילת ערבית של א'.

אבל הלבוש שלא הקשה כלל מצד שבע ואחד הוא סבירא ליה כצד של החקירה דחז"ל תקנו חזרת הש"ץ לתפילת ערבית של שבת ע"י ברכת מעין שבע, וממילא לא שייך להקשות מצד שבע ואחד כיון שבתפילת ברכה האחת שהיא מעין שבע יש בה קיום של תפילת ערבית של שבע ברכות, דהרי הש"ץ בעצמו שהוא מתפלל ברכת מעין שבע יש בו קיום חזרת התפילה של ערבית שבע ברכות.



והנה יש נפקא מינה להלכה בין שיטת הבית יוסף והלבוש דאמרו ליישב קושיית הטור מצד תפילת ערבית רשות לבין שיטת הגאון דחולק וסבירא ליה דתפילת ערבית של שבת חובה,

והוא דאיתא בשו"ע סימן ק"ח סעיף ט' טעה ולא התפלל תפילת מנחה בער"ש מתפלל ערבית שתים של שבת, הראשונה לערבית והשניה לתשלומין.

וכתב הפרמ"ג סוף סימן קכ"ו במשבצות זהב " והוי יודע יחיד או ש"ץ שלא התפלל מנחה כלל שמתפלל ערבית שתיים בשבת, השניה חמור מראשונה, דבראשונה אם לא הזכיר שבת סומך על ברכה מעין שבע כבסימן רס"ח הואיל ורשות, ושניה לתשלומין חובה ממנחה אין עולה לו ברכה מעין שבע לזה".

ומבואר בדבריו דמי דלא התפלל מנחה בערב שבת אינו יכול לצאת בתפילת ערבית השנייה של התשלומים שלו בברכת מעין שבע של הש"ץ כיון שכל ההיתר לצאת בברכת מעין שבע הוא מצד קולא של תפילת ערבית רשות, ותפילת ערבית של תשלומי מנחה היא חובה. וזהו שיטת הבית יוסף והלבוש.

אבל בשו"ת מהרי"ל סימן קל"ה מבואר להיפוך שהוא נשאל שם "כשאדם לא התפלל מנחה בערב שבת וצריך להתפלל שתים של שבת וכשהתפלל אחת אם יוצא תפלה אחרת בשמיעת מגן אבות ששם רמוז ברכת שבע של י"ח.

וענה: מה ששאלת אם עולה שמיעת מגן אבות לתשלומי ב' של שבת לפי דברי הגאונים לא ידענא במאי נסתפקת דהיא היא" וכו'.

ומבואר בדבריו דיכול אדם שלא התפלל מנחה בערב שבת לצאת גם בתפילת ערבית השנייה של התשלומין שלו בברכת מעין שבע של הש"ץ.

והיינו משום דסבירא ליה למהרי"ל כשיטת הגאון בדעת הגאונים דתפילת ערבית של שבת חובה בדומה לתפילת תשלומים שהיא גם חובה, וא"כ מאותו טעם שאפשר ליחיד לצאת בתפילת ערבית חובה מהש"ץ בברכת מעין שבע שהוא מצד דחז"ל תקנו מפני הסכנה כמו כן אפשר ליחיד לצאת בתפילת ערבית של תשלומי חובה על מנחה מהש"ץ בברכת מעין שבע.

והנה יש עוד נפקא מינה להלכה בין שיטת הטור והבית יוסף והגאון שהקשו מצד שבע ואחד לבין שיטת הלבוש שלא הקשה מצד שבע ואחד.

והנה איתא בשו"ע או"ח סימן קיד סעיף ה דמי ששכח לומר משיב הרוח בימות הגשמים מחזירין אותו.

וכתב על זה הרע"א שם בהגהות שלו על השו"ע "נלע"ד בליל שבת אם שכח לומר משיב הרוח דאין מחזירי' דהא אם התפלל רק מעין שבע יצא כדאית' בסי' רס"ח במג"א סק ט"ו אף דברכת מעין שבע אינו מזכיר גשם א"כ במה שהתפלל סדר התפלה כראוי רק שלא הזכיר גשם הא לא גרע ממעין שבע וצל"ע לדינא".



ומבואר ברע"א דלפי שיטת המג"א בסימן רס"ח דאמר שיחיד בביתו יכול לצאת בברכת מעין שבע במקום תפילת ערבית של ליל שבת ולא בעי לשמוע בדוקא מהש"ץ בצבור. (והיינו דסבירא ליה למג"א כשיטת רב נטורנאי גאון שאמר דגם מי שלא התפלל כלל יכול לצאת בברכת מעין שבע מהש"ץ אלא דמוסיף על דבריו דלא בעינן לשמוע בדווקא מן הש"ץ כי אם דאפילו יחיד בביתו יכול לצאת) א"כ אם שכח משיב הרוח בליל שבת אינו צריך לחזור משום שנחשיב תפילתו של ערבית ליל שבת כתפילת מעין שבע שהאריכה, ובתפילת מעין שבע לא תיקנו בסדר התפילה לומר משיב הרוח.

ומעתה לכאורה יש לדון בדבריו, דאי נימא כשיטת הטור והבית יוסף והגאון שהקשו מצד שבע ואחד ומזה הכרחנו דסבירא להו כצד של החקירה דלעיל דחז"ל תקנו תפילה נוספת של ערבית ליל שבת והיינו דאיכא ב' תפילות של ערבית בליל שבת, א: תפילת ערבית של שבע ברכות. ב: תפילת ערבית של ברכה אחת מעיין שבע. א"כ אין יכול הרע"א לומר דמי שהתפלל תפילת ערבית של שבע ברכות בלא משיב הרוח נאמר שיצא מדין תפילת ערבית של ברכה אחת מעין שבע ולא חוזר, דהא הוי ב' תפילות שונות וכל שהתפלל שבע ברכות אין בזה דין תפילה של ברכה אחת.

אבל אי נימא כשיטת הלבוש שלא הקשה מצד שבע ואחד ומזה הכרחנו דסבירא ליה כצד של החקירה דלעיל דחז"ל תקנו חזרת הש"ץ לתפילת ערבית של שבת ע"י ברכת מעין שבע, וממילא לא שייך להקשות מצד שבע ואחד כיון שבתפילת ברכה האחת שהיא מעין שבע יש בה קיום של תפילת ערבית של שבע ברכות. א"כ שפיר יכול לומר רע"א דמי שהתפלל תפילת ערבית של שבע ברכות בלא משיב הרוח נאמר שיצא מדין תפילת ערבית של ברכה אחת מעין שבע ולא חוזר , דהא כמו שבברכת מעין שבע אמרינן שיש קיום לדין תפילת שבע ברכות, ע"י שברכת מעין שבע היא קיצור של תפילת שבע ברכות, א"כ כמו כן אפשר לומר בהיפוך דבתפילת שבע ברכות איכא קיום לדין ברכת מעין שבע, ע"י דנחשיב תפילת שבע ברכות כהרחבה ואריכות של ברכת מעין שבע.
והנה באמת דברי הגאון רע"א הנ"ל מוכרחים גם מצד אחר דסבירא ליה כשיטת הלבוש.
ומשום דהרע"א בנה דינו עפ"י דברי המג"א בסימן רס"ח דאמר שגם יחיד יכול להתפלל לעצמו ברכת מעין שבע במקום תפילת שבע ברכות.
ולכאורה דברי המג"א אלו נכונים רק לשיטת הלבוש דאמרנו בדעתו דסבירא ליה דחז"ל תקנו חזרת הש"ץ לתפילת ערבית של שבת ע"י ברכת מעין שבע, שבתפילת ברכה האחת שהיא מעין שבע יש בה קיום של תפילת ערבית של שבע ברכות. דבזה אפשר לשמוע חידושו של המג"א ולומר דגם יחיד בלא ש"ץ יכול לצאת תפילת ערבית של שבע ברכות בברכת מעין שבע כיון ששם תפילה אחת להם ומה לי ש"ץ ומה לי יחיד.
אבל לעומת זאת לשיטת הטור והבית יוסף והגאון דאמרנו בדעתם דסבירא להו דחז"ל תקנו תפילה נוספת של ערבית ליל שבת והיינו דאיכא ב' תפילות של ערבית בליל שבת, א: תפילת ערבית של שבע ברכות. ב: תפילת ערבית של ברכה אחת מעיין שבע. א"כ בזה לא יתכן חידושו של המג"א לומר דגם יחיד בלא ש"ץ יכול לצאת תפילת ערבית של שבע ברכות בברכת מעין שבע, כיון דחז"ל תקנו תפילת ברכת מעין שבע רק לש"ץ, והקלו שיחיד יוכל לצאת חיוב תפילותו מהש"ץ או מצד דתפילת ערבית רשות או מצד דכך היה התקנה מפני הסכנה שהש"ץ יוציא ליחידים. אבל כל זה הוא רק במקום שמתקיים עיקר תקנת חז"ל שהש"ץ אומר תפילת מעין שבע, אך במקום שהיחיד אומר מעצמו ברכת מעין שבע בלא ש"ץ מי יימר דבכה"ג איכא קיום לתקנת חז"ל.