בעניין עמידה בברכות – חלק ב'

ו. מעתה לשיטת הט"ז והגר"א וכל סיעתו דמצות הפרשת חלה היא מצוה גמורה ואעפ"כ חזינן במשנה במסכת חלה שהאשה יכולה לברך מיושב, נוכל ללמוד גם לשאר ברכת המצוות שאין חיוב לברך מעומד, מעתה עיטוף הטלית עצמה צריך להיות בעמידה, אבל ברכה על הטלית אפשר לעשות לכתחילה בישיבה, ודלא כמו שפסק השו"ע סימן ח' סעי' א'.

ואילו המ"א שסבור ליישב את הב"י שדוקא במצות הפרשת חלה אפשר לברך במיושב לפי שאינו מצוה כל כך כמו בשאר ברכת המצוות שבהן צריך לעמוד ולברך, אזיל לשיטתו גם בסימן כ"ה סק"כ לענין ברכת תפילין בעמידה, והובא שם במ"ב ס"ק מ"ה.



אבל הגר"א ז"ל סובר שברכת הטלית אינה צריכה להיות בעמידה כמבואר בבהגר"א בסימן ח' בהמשך דבריו ז"ל בשם רבינו יונה בספר היראה עמ' קס"ב שלא כתב אלא עטיפתו מעומד, וקודם לכן בענין הברכה לא כתב מעומד, וכן הוא בטור, ע"כ.

ובאמת מובא בסידור הגר"א אשי ישראל השלם שהגר"א ז"ל היה מברך על הטלית מיושב ומתעטף מעומד.


​

ז. ברם מקור הדין של השו"ע לברך ברכת הטלית בעמידה הוא מהירושלמי דכל ברכת המצוות בעמידה, כן כתב הב"י בשם הארחות חיים ח"א הלכות ציצית אות כ"ז [והוא הרא"ה מלוניל בעל הכל בו] וז"ל ירושלמי כל הברכות מעומד ועל ברכת מצות קאמר ולא על ברכת הנהנין.

ומצאתי סמך לדבר דכתיב מלכים א' ח' נ"ה ויעמוד ויברך, וכן נמי מצינו בלוים דכתיב לעמוד לשרת, מכאן אמרו שאין שירות אלא מעומד והשירות שלנו בעשותנו המצות, א"כ מברך מעומד, ע"כ.

וכתב החיד"א דבירושלמי שלפנינו ליתא, והביא ראיה מתלמודא דידן סנהדרין מ"ב א' אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד, משמע דוקא ברכת הלבנה במעומד משום מעלתה הנשגבה דכאילו הקביל פני שכינה דמי, עי' שו"ע סימן תכ"ו סעי' ב'.

ובברכי יוסף אות ב' כתב שלא מצאה בירושלמי אבל מצא כן בפסיקתא זוטרתא המכונה מדרש לקח טוב בג' דוכתי.

ואפשר שלכן שאל המ"א על הב"י, דאדרבה מצאנו משנה שלימה בחלה פ"ב מ"ג דאפשר לברך ברכת המצות בישיבה, ולא טרח המ"א כלל לפרש הך דירושלמי, וצ"ע.


​

ח. כתב הפמ"ג במשבצות זהב סימן תל"ב סק"ג דמצוות שמקיימים בישיבה גם את הברכה אפשר לברך בישיבה אבל במצוות שמקיימים בעמידה גם הברכה צריך שתהא בעמידה, ולפיכך ברכת הנהנין מברך בישיבה וגם ברכת השבח והודאה אפשר בישיבה, עי"ש באורך, וכן בא"ר סימן ח' ובחכמת שלמה בגליון השו"ע שם.

וכן כתב בספר מור וקציעה ריש סימן ח' שמצוות שנעשות בישיבה אין נאה לברך עליהן דוקא מעומד שלא כדרך עשיית המצוה שעליה מברך את הברכה, משא"כ מצוה שמקפידין לעשותה מעומד כגון עומר ציצית שופר ומילה אע"פ שבדיעבד אם עשאן בישיבה יצא מ"מ כיון שיש להן רמז בקרא לעשותן לכתחילה מעומד יש גם לברך עליהן מעומד.

וכך מבואר גם בפנ"י מגילה כ"א א' דלא בעינן ברכת מצות מעומד אלא בהנך שעיקר מצותן מעומד כגון בשופר וציצית דילפינן מעומר וכן בהלל, וה"נ במגילה כיון דבעיקר מצותה אין עמידה מעכבת כל שכן שברכה בעמידה אינה מעכבת. - לפי"ז ברכת על נטילת ידים אין צריך לברך בעמידה כיון דהאכילה במיושב.

לפי"ז י"ל דא"צ לעמוד בברכת התורה שמברכין בכל יום, שהרי לימוד התורה א"צ להיות דוקא במעומד כדאיתא בטוש"ע יו"ד סימן רמ"ו סעי' ט'.

וכן מפורש בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן ק"ב שא"צ עמידה, וזה לשונו ברכות קריאת שמע לא חשיבי לן כברכת המצות גרידתא אלא צלותא, מיושב קריוה רבנן, ברכת התורה ליחיד שאין אנו מדקדקים בה לברך מעומד, שאני היא דתדירה וכתיב בה בשבתך בביתך, והוא טעם מספיק גם לברכות קריאת שמע [אמנם בפמ"ג כתב שבקריאת שמע וברכותיה לא הצריכו לאומרם מעמוד כי במיושב יוכל לכוין יותר) ולנו חבילות גדולות של מצות שנהגו העם לברך עליהן מעומד כגון ארוסין ונשואין מילה ופדיון הבן קביעות מזוזה ושחיטה ורבות כאלה ומנהגן של ישראל תורה היא, ע"כ.



ט. יל"ע בכל יום שאומרים ברכות השחר האם צריך לאמרם בעמידה? לכאורה פשוט שאין צריך עמידה, שהרי הביא המ"ב בסימן מ"ו סק"א מדברי הטור דכל ברכות השחר תיקנו משום שאסור לו לאדם ליהנות מן העוה"ז בלי ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלי ברכה כילו מעל, א"כ הרי זה כעין ברכת הנהנין, ואע"פ שאינו לגמרי כברכת הנהנין שאסור ליהנות עד שיברך אלא כברכות השבח וההודאה הן שרשאי לברך אף לאחר שכבר התחיל הנאתו, ולכן תיקון לברכה כל הברכות יחד בביהכ"ן אע"ף שתחילת הנאתו כבר היה קודם לך, ולדברי הרמ"א שם סעיף ח' גם מברכים כל הברכות קולן אפי' לא נתחייב רק בחלק מהם, כי אין הברכה דוקא על עצמו, אלא מברכין ומודים להקב"ה שברא צרכי האדם, ומהכי תיתי דליבעי בהן ברכה בעמידה, וכן נראה בפמ"ג מ"ז סימן תל"ב סק"ג כיון שתיקנום חכמים לפי הסדר עוד שהוא שוכב.

ברם בסידור היעב"ץ בתחילת דיני ברכת השחר וכן במקור חיים לחוב"י כתב שחר נהגו לעמוד באמירת ברכות השחר

וכנרה שאחינו הספרדים נוהגים להקל בזה ע"י דברי מהר"ח פלגי זצ"ל בכף החיים שהזהיר לשבת בברכית השחר כדי שהאדם יוכל לכוין היטב

גם מנהגינו שלא להקפיד לעמוד בברכות השחר, ומ"מ יש לשאול בזה.



י. תפילת הדרך שמשמע שיש ענין לעומר בעמידה ולא רק לאפוקי מהלך, עי' שו"ע סימן ק"י סעי' ד' היוצא לדרך יתפלל כ"ו ואם אפשר יעד מלילך כשיאמרנה כ"ו, וכתב המ"ב בשם הא"ר דאם עיכוב עמידתו יטרידו מותר לומר במהלך או במיושב, ע"כ, וסיים הא"ר ומיהו למצוה מעומד, רוקח סי' שמ"ז.

ברם לא ראינו לרבותינו זללה"ה ויבדלח"ט שהקפידו ע"ז, וצ"ע למעשה!



יא. לענין ברכת המגילה, איתא בשו"ע סי' תר"צ סעי' א' קורא אדם את המגילה בין עמוד בין יושב כו', וכתב המ"ב מיהו את הברכה יברך בעמידה, ובשעה"צ שם הביא מהמחצית השקל דגם השומעים הברכה כיון דיוצאין ע"י שמיעה משום דשומע כעונה צריכין ג"כ לעמוד, ע"כ.


לפי"ז עולה דכל ברכת המצוות כמו ברכת שופר וציצית שצריך לעמוד בשעת הברכה, גם השומע את הברכה ומתכוין לצאת יד"ח צריך לעמוד.



יב. סוף דבר: ג' שיטות לפנינו, א. שיטת הב"י כפשוטו דכל ברכת המצוות בעמידה, וכך נקט המ"ב, תדע שבהלכות מגילה איתא בשו"ע דקורא אדם את המגילה בין עומד בין יושב כו' וכתב המ"ב מיהו את הברכה יברך בעמידה, אלמא דגם אם את המצוה עושה בישיבה אכתי את הברכה יברך בעמידה. ב. שיטת הגר"א ז"ל דכל ברכת המצות אפשר גם בישיבה. ג. שיטת הפנ"י הפמ"ג ומור וקציעה ועוד דאם את המצוה מקיימים בעמידה גם הברכה יברך בעמידה ואם את המצה מקיימין בישיבה יברך ג"כ בישיבה.


ועכ"פ איתא במ"ב סי' ח' סק"ב בשם האחרונים דברכת המצוות צריך להיות בעמידה הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד ודאי יוצא בכל גווני, ולא רק הברכה, גם אם קיום המצוה עצמה נעשית בישיבה.
​

מתלמיד חכם אחד​